שפתי כהן על התורה, במדבר ג:יז

1ויהיו אלה בני לוי. אע"פ שהם מקודשים שהפריש אותם יעקב והעשירי יהיה קודש ועלו בחלקו עכ"ז עתה נעשה להם הויה מחודשת הויה עולמית. ומה שחזר ואמר תפקדם אע"פ שאמר מה שנאמר לו, אמר במדרש אמר רבי לוי השבט הזה הוא חביב לפני הקב"ה ביותר, ולמה מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל, אלא ברא הקב"ה ימים ובירר לו אחד מהם שנאמר ימים יוצרו ולא אחד בהם, ואיזה זה יום השבת. ברא שנים ובירר לו אחד מהם שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה. ברא ארצות ובחר באחד מהם זו ארץ ישראל שנאמר הארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, ברא רקיעים ובחר באחד מהם שנאמר סולו לרוכב בערבות, ברא אומות ובחר בישראל שנאמר ובך בחר ה', ברא שבטים ובחר באחד מהם זה שבט לוי שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל, לכך הוא מחבב אותו ביותר ואומר למשה בכל פעם פקד את בני לוי ע"כ. ומה שתמצא שאמר ב' פעמים פקודיהם בבני גרשון שאמר פקדיהם במספר כל זכר מבן חדש ומעלה פקדיהם שבעת אלפים וחמש מאות, ובבני מררי שלא היו כל כך במעלה אמר ופקדיהם במספר כל זכר מבן חדש ומעלה ששת אלפים ומאתים, ובבני קהת שהיה מספרם יותר שהיו שמנת אלפים ושש מאות לא נאמר בו פקדיהם אלא במספר כל זכר וגו'. והנראה הוא שאע"פ שהיה מספרם יותר עם כל זה היה פחות מכלם הרבה לפי שבני גרשון היו שנים לבני ושמעי והיה מספרם שבעת אלפים ות"ק, וכן בני מררי היו שנים מחלי ומושי ועלו לששת אלפים ומאתים, ובני קהת היו ארבעה עמרם ויצהר חברון ועוזיאל ועלו לשמנת אלפים יתר אלף על בני גרשון, לזה לא נאמר פקדיהם, והם היו נושאי המקדש והיה מן הראוי שיהיה בהם הרבוי יותר אבל עם מה שאמרו במדרש למה שבט לוי מועטים לפי שהיו רואים את השכינה, ואף כשעלו ישראל מן הגולה לא מצאו מהם שהיו מועטים שנאמר ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתים שם, אמר הקב"ה בעוה"ז הן מתמותתין ע"י שנאמר כי לא יראני האדם וחי, אבל לעוה"ב כשאחזיר שכינתי לציון אני נגלה בכבודי על כל ישראל ורואים אותי וחיים לעולם שנאמר כי עין בעין יראו, ולא עוד אלא שמראים כבודי זה לזה באצבע ואומרים כי זה אלהינו הוא ינהגנו על מות, אומר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה ע"כ. אם על בני לוי אמר למה הם מעטים כל שכן על בני קהת שהיו נושאים הארון ששם משכן השכינה, וכן גם כן תמצא שאמר בבני גרשון מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה תפקדם, וכן בבני מררי נאמר בני מררי למשפחותם תפקד אותם וחזר ואמר מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה תפקדם, ובבני קהת שאמר נשא את ראש בני קהת מבן שלשים שנה וגו' ולא נזכר בהם פקידה מהטעם שאמרנו:

2וחלק משפחות הלוים סביב למשכן, משפחת הגרשוני ימה שנאמר משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה לגרש מדת הדין הרפה שלא תתחזק. ומשפחת הקהתי תימנה שלא תעורר אותה רוח הדין על ישראל, ומשפחת מררי צפונה לפי ששם מה"ד הקשה מקבלין מרירות על ישראל שלא תחול עליהם מה"ד. ומשה ואהרן ובניו מזרחה, למה אז"ל במדרש אמר הקב"ה אם כעסתי על בני יהיו אלו עושים פשרה ביני וביניהם ע"כ. כוונת דבריהם ז"ל שאמרו אם כעסתי על בני הוא כשהקב"ה עושה דין בעולם הוא עושה ברוח מזרחית, בארבה אמר ורוח הקדים נשא את הארבה, בחלום פרעה אמר שדופות קדים, בקיקיון של יונה אמר וימן ה' רוח קדים חרישית:

3אז"ל במס גיטין פ' כל הגט (ל"א:) מאי חרישית שבשעה שהיא מנשבת עושה תלמים בים מתקיף לה רבא אי הכי היינו דכתיב ותך השמש על ראש יונה, פירוש הכתוב מעיד שהוא חם ואתה אומר שבא הכתוב לספר בגבורתו אלא אמר רבא שבשעה שמנשבת משתקת כל רוחות שלפניה. פירש"י ז"ל מבטלת את כל הרוחות מחמת שהיא חמה, ואמר שם רבא ורבי נחמן בר יצחק הוו יתבי חליף ואזיל רבי נחמן בר יעקב גלייה לדרעיה אמר נשיב שדיא, פירש"י ז"ל על רוח מזרח אמר כן לפי שנתחמם זרועו כשגלהו מחמתו קרא אותו שד לפי שהוא מזיק כשמשיב זה הרוח, אמר רב אשה מפלת בו ושמואל אמר אפילו מרגליות שבים מרקבת בו ורבי יוחנן אמר אפילו שכבת זרע שבאשה מסרחת בו, אמר רב נחמן בר יצחק ושלשתם מקרא אחד דרשו שנאמר כי הוא בין אחים יפריא יבא קדים וגו' ויבוש מקורו זו מקורה של אשה ויחרב מעינו זו שכבת זרע של איש במעי האשה והוא ישסה אוצר כל כלי חמדה זו מרגלית שבים, מאי כי הוא בין אחים יפריא אמר רבא אפילו שופתא במרה רפיא, פירוש בית יד התחוב במרה מתרפקת מחמתו, א"כ רוח מזרחית מזקת הרבה שקרא אותה שדיא, שד, לזה היה צריך לאותו רוח משה ואהרן, ולזה אמר והחונים לפני המשכן קדמה ומוטעם על המשכן פזר גדול. ובזה תבין שאמר לפני המשכן קדמה ואח"כ אמר לפני אהל מועד מזרחה, היינו לפני המשכן היינו לפני אהל מועד, היינו קדמה היינו מזרחה, למה כפל, אלא רוח מזרחית כשעושה בה דין נקראת קדים היינו קדמה, וכשעושה רפואה בעולם על ידה נקראת מזרח שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו', לזה משה ואהרן, משה נגד הדין, לזה משה יש פסיק בינו ובין אהרן, כלו' יש כח בידו לדחות, א"כ משה נגד קדמה, אהרן נגד מזרחה, ולזה לפני המשכן לשון משכון דין, לפני אהל מועד, רחמים מועד, וכן אמר בדגלים והחונים קדמה מזרחה מחנה יהודה, זהו מה שרמזו ז"ל אמר הקב"ה אם כעסתי על בני הכעס הוא על הדין שיוצא לעולם ע"י רוח מזרחית אילו יהיו עושין פשרה הפשרה היא מצוע יש בה דין ויש בה רחמים, כן משה יש לו יכולת לדחות מה"ד, לזה משה יש פסיק כמ"ש, ואהרן יש לו יכולת לחול עליהם מדת רחמים, א"כ היו הלוים על ד' רוחות העולם להגן על ישראל, ומחנה ישראל היו רחוקים מהם אלפים אמה ולא יותר, אמר במדרש כדי שיוכלו לבא בשבת להתפלל במקדש, ועוד היו רחוקים כדי שאם אולי תצא מה"ד לא תפגע בהם מהר אולי ביני וביני ימצא להם שום זכות לדחותו מעליהם, וכן היה בית הסקילה רחוק לזה הטעם, לזה היה אלפים אמה ולא פחות. וכתב הרב מנחם רקאנטי ז"ל היו פקודי הלוים כ"ב אלף כנגד כ"ב אותיות של תורה, כי כ"ב אותיות נכתבו באש שחורה על גבי אש לבנה, ומספר ישראל והלוים היה כן כולם שש מאות ועשרים וחמשה אלף רומז לסוד גדול, כי השש מאות ועשרים רומזים למנין כת"ר אותיות אשר בעשרת הדברות וה' יתרים ירמוז לה' חומשי תורה הכוללת הכל, גם פסוק יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלוך לעולם ועד בגימ' כת"ר. ובהיות ימלוך מלא וא"ו הרמז לספירה ראשונה, ע"כ: