שפתי כהן על התורה, במדבר ל:ב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 30:2
Open in the reader →1וידבר משה אל ראש המטות. נסמכה פרשת נדרים לפרשת המועדים, לומר שלא ימשך אדם ביום טוב אחר האכילה והשתיה לומר שזו היא שמחת יום טוב, כי והיית אך שמח כתיב, אכין ורקין מיעוטים, ובפרט בזמן החורבן, כדי שלא ישכח חרבן בית המקדש, שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו', ועוד שי"ט נקראים מקראי קדש, מזומנין מקדש, כמ"ש בזוהר שישראל מזמנין אותם, אשר תקראו אותם, אתם כתיב, ומזמנין אותם לקדושה, לא לאכילה יתירה אלא אכילה שיש בה עבודת השי"ת, כי אפילו שיאכל בשר, כמו שאמרו אין שמחה אלא בבשר, אין שמחה אלא ביין, הוא לומר אכילה שיש בה שמחה בעבודת השי"ת, שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה, לא שימשך אחר אכילה שמתוך כך ישכח השי"ת, שנאמר ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים, ואומר אל תפנו אל האלילים, אל תפנו אל מדעתכם, ואם יראה שמתוך אכילה ושתיה יצרו תוקפו, ידור, כאמרם נדרים סייג לפרישות. ואמר נדרים ולא שבועות, לפי שהנדר חל על המצות, מה שאין כן בשבועות. וסוף הפרשה שעברה אמר ויאמר משה אל בני ישראל את כל אשר צוה ה' אמר ויאמר בלשון אמירה בלשון רכה, לפי שהיא צווי על המועדות יקבלו ממנו, אבל כאן שהוא צווי על הפרישות, אמר וידבר בלשון קושי, כדי שיקבלו הגזור עליהם. ואמר אל ראשי, לפי שהן נכשלים בזה וצריכין להזהירם הם הראשים, לפי שדעתם זחה עליהם מחמת עשרם ומריבוי האכילה, אבל שאר העם מחמת אכילתם אין דעתם זחה עליהם, אדרבא האכילה מזיקתם, כאמרם כל ימי עני רעים אפילו שבתות וימים טובים, כי שינוי וסת תחלת חולי, אבל האזהרה היא לראשי העם, שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל. לבני ישראל, שבנין ישראל הוא על ידיהם. לאמר, לאמרם, כמו את ה' האמרת היום. עוד לאמר, שיאמרו זה הדבר, הדבור של נדרים שיאמרו אותו בכל עת שיצרו תוקפו: