שפתי כהן על התורה, במדבר ל:ד

1ואשה כי תדור נדר בבית אביה בנעוריה. אם היא אשה אינה נערה, כי קודם שתביא סימנים היא קטנה, ואחר שתביא סימנים הרי היא נערה ו' חדשים, ואח"כ תצא מנערות לבגרות, וזו נקראת אשה, פירוש גדולה, כ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות אישות. א"כ איך אמר כאן ואשה, קרא אותה אשה ואח"כ קורא אותה נערה, שאמר בנעוריה. אלא אמר בנעוריה, לומר שמשטות עשתה כן, שאשה נדרנית בניה מתים, כמו שארז"ל בעון נדרים בנים מתים, וכן אם בשעה שקדשה אמר ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת, שאומר אי אפשי באשה נדרנית. לזה אמר ואשה כי תדור בתמיה אשה יש לה דעת לידור, זה אינו אלא מרוח שטות, זהו בנעוריה. נערה, בגימ' השוטה. בנעוריה, בגימ' והיא שוטה. וכתב ריקאנטי ז"ל, אמרו קצת מן המקובלים האחרונים, שאיש שנודר סופו להתגלגל באשה נדרנית, זהו איש כי ידור וסמיך ליה ואשה כי תדור, ויצטרכו אביה ובעלה להפר נדריה, מדה כנגד מדה, ולזה נתכוונו רז"ל אי אפשי באשה נדרנית, כי היה זכר ונתחלף בנקבה. ועוד אמרו בעון נדרים אשתו של אדם מתה, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. ואם הוא חטא, אשתו מה חטאה, אלא רמז לשני דברים, כי הוא לקח האם מעל הבנים ולפיכך אשתו ובניו מתים. ועוד שאשתו אפשר שהיתה זכר נדרן ולא קיים ועכשיו נזדווג עם נדרן ואינו בדין שיתקיימו שניהם כאחד, נדחה האחד מפני השני. ואם קבלה נקבל, ע"כ:

2ואשה כי תדור נדר. אמרה כנסת ישראל כתבת בתורה שאשה שנדרה, אביה בעודה ברשותו מפר נדרים, ואם נכנסה לרשות בעלה, הבעל מפר נדריה שנאמר ואם ביום שמוע אישה וגו' והפר וגו', ואתה אבינו, שנא' כי אתה אבינו, ואתה אישנו שנאמר וארשתיך לי באמונה וגו' ואומר והיה ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, לפי שהבעל הוא שם ע"ז, ואומר והסירותי את שמות הבעלים מפיה וגו'. האשה לפי שרשות אחרים עליה אמר וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה, ואומר אשה הפרם וה' יסלח לה, אנו שקבלנו עול הגלות של ע' אומות עאכ"ו שתסלח לנו אע"פ שעשינו כמה עבירות. זהו ואסרה אסר, שעשינו כמה איסורים. בבית אביה, בבית שני. בנעוריה, זה בית ראשון, והזכירו באחרונה, לפי שהיה בו ע"ז ג"ע ושפיכות דמים, ובבית שני לא היה בו כי אם שנאת חנם, עכ"ז בנעוריה, הנער כל מה שעושה אפילו שעשה איזה רע הוא חביב על אביו ועל אמו כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו. לזה אמר ואסרה איסר בבית אביה, ואסרה, בבית ראשון, איסר, בבית שני. לזה אב ובעל, אב כנגד בית ראשון, ובעל כנגד בית שני שהיו נכנעים תחת עול הרומיים. זהו ואם היו תהיה, א"כ ראוי שלא תביט למעשינו ותגאלנו, ואם יש עליך שבועה כאותה מימרא דרבה בר בר חנה דאמר ליה ההוא טייעא תא אחוי לך הר סיני, חזאי דהדרא ליה עקרבי, ושמעתי בת קול שאומרת אוי שנשבעתי ומי יפר לי, כי אתאי לקמייהו דרבנן אמרו כל אבא חמרא וכל בר בר (חנה) סיכסא (פירוש שוטה) היה לך לומר מופר לך מופר לך, והוא היה סובר דלמא אשבועתא דמבול, ורבנן אי אשבועתא דמבול לא הוה אמר אוי. א"כ מ"י שהיא הבינה ומי יפר, כי כתבת לא יחל, הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלים לו, הרי משה כשעשו העגל אמר ויחל משה ארז"ל ויחל מלמד שכביכול התיר לו נדרו, כתיב הכא ויחל וכתיב התם לא יחל דברו כו'. וכן יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ס"ת למפרע הוא לו יחל, והוא הוא הבינה, שנאמר הוא אלהינו, שהבינה נקראת אלהינו, כמאמר הזוהר, ובא הרמז למפרע לפי שעולה ממטה למעלה: