שפתי כהן על התורה, במדבר לא:ב

1וידבר ה' אל משה נקום נקמת וגו', לא אמר דבר אל בני ישראל, שכן הוא אומר וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא, ואומר וישלח אותם משה וגו', א"כ משמע שאמירה זו היא לאמר לישראל, שאם הדבור הוא לו, איך אמר לישראל, ואם הדבור לישראל למה לא אמר דבר אל בני ישראל, ואמר נקום והוא נקם. לזה אמרו במדרש וידבר ה' אל משה, אין וידבר אלא לשון עז, שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה, ולמה דיבר עמו בלשון עז, לפי שלא מיחה בשבטו של שמעון, אמר לו הקב"ה ומה אם בזמן שעמדו כל ישראל בצד אחד בשעת העגל ולא היה עמך כי אם שבט לוי בלבד, עמדת ומחית בכל ישראל, עכשיו שכל ישראל עמך ולא עמד בצד אחר אלא שבטו של שמעון, לא היה לך למחות, עליך אמר הכתוב התרפית ביום צרה צר כחכה, ע"כ א"כ כשאמר לו נקום נקמת, אינו צווי אלא תרעומת, שהיה לך לעשות הנקמה שעשה פינחס, וזהו נקמת בני ישראל שעלתה קנאתי לכלותם לזה נקם כתיב, על מה שעבר, ומאחר שלא עשית כן, הנקמה היא לבני ישראל, זהו נקמת בני ישראל, ולזה וידבר משה אל בני ישראל החלצו מאתכם ולא אני, ועכ"ז פייסו הקב"ה ששם בלבם שהביאו נשי מדין וטפם, וקצף עליהם משה ואמר להם ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש הרוגו, והרגום לפניו, א"כ היו ב' נקמות, אחת שהרגו הם שלא בפני משה ואחת בפניו. לזה נקום נקמת, ב' נקמות אחת הם ואחת על דבורך בפניך כאילו אתה נקמת אותה:

2מאת המדינים. והלא המואבים היו תחלה שנאמר וילכו זקני מואב וזקני מדין, ואומר וישבו שרי מואב עם בלעם ושרי מדין הלכו להם, אלא המואבים לא נכנסו לדבר אלא מחמת יראה שנאמר ויגר מואב מפני העם, אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם, זהו נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אלו ששלחו מדנים בין ישראל לאביהם שבשמים ומריבין עמהם על ריב לא להם, ועוד שהמדינים החטיאו את ישראל ונתחייבו כליה אילולא פינחס, ונפלו מהם כ"ד אלה, וגדול המחטיא את אדם יותר מן ההורגו, א"כ נקמת בני ישראל, היינו שתחשוב כאילו הרגום כולם, שבן נח נחשב לו המחשבה כמעשה:

3ובמדרש נקום נקמת בני ישראל וגו'. א"ל משה אתמול אמרת לי אל תצר את מואב, ועכשיו אתה אומר נקום. א"ל הקב"ה כשאמרתי לך אל תצר את מואב לשם האב נקראו, שנאמר ותקרא את שמו מואב, אבל עכשיו שנשתנו והם מדינים ביני ובין בני ישראל, נקראו מדינים, ע"כ. א"כ לפי זה מאת המדינים לפי המדרש הם מואב והמקום אמר אל תצר את מואב, ולא צוה להרגם לפי שעתידה רות לצאת מהם ואפשר לומר דלא פליגי כי כאן הוא אומר על זקני מואב שהלכו אצל זקני מדין כמ"ש שזקני מדין הלכו להם ואלו ישבו במקומם אחר תאסף. לפי שבסיבתך באו המדינים, שהלכו זקני מואב לשאול מהם במה כחו של זה שגדלתם. אמרו מדינים הואיל ואנו גדלנוהו לא יעשה עמנו רעה, בירא דשתית מניה מיא לא תשדי ביה קלא (ב"ק צ"ב), ועל בטחון זה באו, א"כ לא תהא נקמה זו אלא בזכותך, ולזה לא נפקד מהם איש. אחר תאסף, לומר שבזו הנקמה לאי אר לך שום עון ממה שלא עשית נקמה בזמרי. אחר תאסף אל עמיך, תלך נקי לאותו עולם:

4ובמדרש. נקום. ז"ש הכתוב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע, בדמו של בלעם הרשע, אתה מוצא שהשליטו הקב"ה למשה בעליונים, שנאמר עלית למרום שבית שבי, והיו המלאכים נותנים לו מקום ונכנס לתוך מחיצות של אש, וכן בסיני היו רואין אותו ועומדים מפניו, שלט בים, כשבקש קרעו וכשבקש החזירו, וכן בעשר מכות שלט באוצרות שלג ואוצרות ברד והביא עליהם, ואחר כל השבח הזה היה יושב ובוכה, שנאמר והמה בוכים פתח אהל מועד, והיו פניו של משה עגומות עליו, ידע הקב"ה מה בלבו של משה, א"ל הקב"ה חייך אין אתה מסתלק מן העולם עד שתנקם מהם, שנאמר נקום אחר תאסף. וידבר משה אל העם לאמר, הואיל ועל ידיכם בא כל זה שנאמר ויחל העם לזנות אל בנות מואב, א"כ עליכם לעשות נקמה זו, שאתם הייתם סיבה לזה. אל העם ולא לבני ישראל לאמר, אמר להם לא שאני אומר כן בדעתי אלא שמן הראוי שהואיל ואתם גרמתם שאתם תעשו המלחמה, אבל איני אומר לכם אלא באמירה לבד לא במעשה שאולי תפלו לפניהם, לזה לא אשלח אלא מישראל, זהו לכל מטות ישראל אלף למטה, וכן וימסרו מאלפי ישראל ולא מערב רב, וכן וישלח אותם משה אלף למטה וגו'. ואמר ויהיו על מדין לומר שאע"פ שאני אומר החלצו, אינכם צריכים כלי זיין אלא שתהיו על מדין לבד, שתתראו להם והקב"ה יעשה המלחמה, זהו לתת נקמת ה' ולא אתם, וכה"א ויצבאו על מדין כאשר צוה ה', ות"א ואתחיילו, שנראו חיילים חיילים להראות שהם באים בדרך הטבע, ולזה חלוצי צבא, שלא היו צריכים כלי זיין אלא להראות שבדרך הטבע הם באים. עוד ויצבאו, לא אמר וילחמו, לומר שמיד ששמו פניהם ורצונם וחפצם, מיד נעשית המלחמה מאליה ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדין הרגו וגו'. ויהיה פירוש ויצבאו לפי זה כמו די הוה כצבי הוה קטיל (דניאל ה'), ותרגום ואם לא יחפוץ ואם לא יצבי: