שפתי כהן על התורה, במדבר לג:נא
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 33:51
Open in the reader →1כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען. לפי שיש להם מ' שנה מיום שיצאו ממצרים היו תאבין אימתי נגיע לתחום א"י, ועתה שבאו לתחום א"י, אמר להם הואיל ואתם עוברים את הירדן אתם באים לארץ כנען, כאדם שבא בדרך כשנתקרב למדינה ובנו עמו מבשרו לומר באנו למדינה. ורז"ל אמרו נסים של ירדן יהיו לכם סימן שכמו שיעשה ה' לכם נסים בירדן שתעברו בו ברגל בלי שום צער, זה יהיה לכם סימן שכן יעשה לכם כשתבאו לארץ בלי שום צער ובלי מלחמה, כי ה' הוא ילחם לכם. ורש"י ז"ל כתב אמר להם משה לישראל והורשתם את יושבי הארץ, על מנת כן אתם באים, ואם לאו מים באים ושוטפים אתכם, וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן והורשתם וגו', ע"כ. והורשתם את הארץ, ת"א ותירתון ית ארעא, א"כ יאמר וירשתם, כי מלת והורשתם יוצא לאחרים, וכן אמר לרשת אותה, יאמר וירשת אותה, וכן אמר והתנחלתם את הארץ בגורל, היל"ל ונחלתם, אלא כדי שלא יוציאו לעז על הגורל אמר כן, ואמר והורשתם את הארץ כי לכם נתתי את הארץ לרשת, יאמר הארץ היא נתונה לכולכם וכל אחד ואחד מכם זכה בכולה, אבל כשיפול הגורל בצפון מורה חלק שהיה לו בשאר הרוחות. זהו והורשתם, תחשבו שאתם מורישים זה לזה כדי שלא יקשה עליו כשיפול הגורל שלו באיזה מקום יחשוב כאילו החליף שאר רוחות ברוח זה, כל זה רמז שיהיה ביניהם אהבה ואחוה, ולא יחשוב מי שהוא בצפון שהוא מובדל מאחיו שבדרום, זהו כי לכם נתתי את הארץ לרשת, כמו שהאב מוריש לבניו בלב שלם כן אתם. זהו אומרו זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל, לא אמר תנחלו אלא תתנחלו זה מזה, וזהו אומרו אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה כי לקחו מטה הראובני ומטה בני הגדי לקחו נחלתם, פירוש כי, דהא, יאמר כמו שמטה הראובני לא היה ביניהם גורל אלא כל אחד לקח ברצון כולם במעמד כולם, כמ"ש בסוף פרשת מטות שאמר ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן את ממלכת סיחון וגו' ואת ממלכת עוג וגו', נתן להם דרך כלל לעריה בגבולות ערי הארץ, ואח"כ אמר ויבנו בני גד וגו' ובני ראובן בנו וגו'. על זה הדרך צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה, כי הגורל אינו אלא לשכך האוזן כדי להניח דעתם, שנאמר מדנים ישבית הגורל. וכפי מה שארז"ל בגמרא פרק יש נוחלין שמשונה נחלה זו משאר נחלות, ששאר נחלות החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים, כי ליוצאי מצרים נחלקה, כגון ב' אחים מיוצאי מצרים לאחד עשרה בנים ולאחד ב' בנים, נותנים לאלו עשרה בנים חלק אחד ולאלו ב' בנים חלק אחד, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו, ובאים אלו עשרה בנים וחולקין ביניהם בשוה, וכן אלו ב' בנים מחלקים אותו החלק לשנים. ועיי"ש במקומו ותמצא שהחיים מורישים את המתים, שאין נוטלים בראשונה כסכום מניינם של באי הארץ אלא באי הארץ מחזירים הנחלה ליוצאי מצרים, והם מנחילים להם. א"כ והורשתם שמורישים אותה ליוצאי מצרים. וזה היה לפי שייעדם הקב"ה ליוצאי מצרים שהם יורישוה לבניהם, שנאמר ונתתי אותה לכם מורשה, לא אמר ירושה, לפי שגלוי לפניו יתברך שלא יכנסו לארץ, לזה אמר מורשה, לומר שהם המורישים, וכדי להפיס דעתם שלא נכנסו לארץ הואיל והם הם המורישים ה"ל כאילו הם נחלוה: