שפתי כהן על התורה, במדבר לה:כו

1ואם יצא יצא הרוצח וגו' ומצא אותו גואל הדם וגו'. יאמר ואם יבא זה ומצאו גואל הדם והמיתו, לא תאמר אחר שגלה וקבל ענשו, איך יזדמן בידו להרגו, תדע שזה היה לפי שעשה איזה עון, אחר שבא לעיר מקלט ולא קלטתו אלא פלטתו לחוץ, זהו ואם יצא, לפי שיצא, ועם כל זה לא נפטר מהגלות, כי צריך שיבא בגלגול כמאחז"ל, להשלים גלות הנגזר עליו, זהו כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול ואחרי מות, כלומר אע"פ שמת, צריך לבא לאחר מיתה לעיר מקלט:

2והרמב"ם ז"ל כתב בפרק ז' מהלכות רוצח, שאם נגמר דינו להגלות, ומת קודם שגלה, מגלין עצמותיו לשם, ובעת שימות הכהן הגדול מוליכין עצמותיו לקברי אבותיו. זהו כי בעיר מקלטו ישב עד מות ואחרי מות, כלומר אע"פ שמת, כדי שלא יצטרך לגלגול. ולזה אמר אשר ינוס והיל"ל נס, אלא ינוס לעתיד:

3ובמדרש אמר רבי אלעזר בן עזריה אם מדת הפורענות המועטת, הפוסע פסיעה אחת מתחייב בנפשו, ק"ו למדה טובה המרובה, ע"כ. ומה שאמר ואחרי מות הכהן ישוב הרוצח, הוא מיותר, כי מאחר שאמר וישב שם עד מות הכהן הגדול, ממילא שמעינן שאחרי מות הכהן ישוב, אלא לפי שהתורה אמרה כי בעיר מקלטו ישב, צריך שהפה שאסר הוא הפה שיתיר, כמו שאמרו בפרק קמא דמס' יום טוב, כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, מנא לן מכדי כתיב שלשת ימים אל תגשו אל אשה, א"כ לך אמור להם שובו לכם לאהליכם למה לי, שמע מינה כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. ופירש"י ז"ל הואיל והקב"ה אסר בעי למשריה הוא גופיה בהדיא, והוא הדין לכל דבר שבמנין, ע"כ: