שפתי כהן על התורה, במדבר ה:כח

1ואם לא נטמאת האשה וטהורה הוא. למה אמר וטהורה ואין הכוונה אלא על הטומאה לא על הטהרה, אלא כאן רמז מה שאחז"ל שאם היתה עקרה היא נפקדת, לזה אמר וטהורה היא כשהאשה נפסק דם נדתה ונטהרה מיד היא מתעברת, א"כ טהרה זו היא לעיבור. ונזרעה זרע, לומר שתלד בן זכר ולא נקבה שאינה נקראת זרע, שאינה יורשת אלא כשאין זכר ע"י העברה, שנא' ואם אין לו בן והעברתם וגו', ואחז"ל כל מי שאינו מניח בן הקב"ה מתמלא עליו עברה. זרע עם המלה והכולל בגימ' בן זכר, שהמקום פורע לה תחת גמולה:

2ובענין כתיבת הב' שמות שהיה הכהן כותב שהן יתן ה' אותך וגו' בתת ה' את ירכך וגו', מצאתי כתוב שכך היה כותב הלא שהיה נקרא הוי"ה, גם למפרע היה נקרא הוי"ה אלא ה"א נקרא יו"ד וכשהיה מקיף המגלה גב היו"ד היא ה"א. ובזה תבין מאמר הזוהר זה לשונו, כהנא כתיב שמא קדישא חד זימנא בארח מישר לבתר כתיב ליה למפרע אתוון טריסין בטהירין דינא בדינא רחמי ברחמי רחמי בדינא ודינא ברחמי אשתכחת זכאה אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין לא אשתכחת כדקא יאות רחמי סלקין ודינא אשתארו וכדין דינא אתעביד ע"כ. א"כ אתוון טריסין בטהירין, רוצה לומר שגב זו היא גב זו אלא שמכאן נקראת יו"ד ומכאן ה"א, ומה שהוא מכאן ראש הוא סוף מכאן, וכל הפוך מורה דין. ובשם בתת ה' היה כותב שם הוי"ה מלפנים ושם הכנוי למפרע (כזה). ועבר עלי אדם אחד שהיו אומרים עליו שהוא מקובל ואמר שגם שם הב' היה כתוב הוי"ה למפרע ג"כ אלא שהיה כתוב יו"ד כנגד יו"ד **(עיין בזהר דפוס ווילנא, ובהגהות מהרח"ו, ושביבי אש:)** ודע והבן שיש בין שם לשם ששה תיבות אלו, אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת, לומר שהוא"ו שהוא הברית נוקמת נקם ברית, לפי שבא לה החטא ע"י הברית. ומתחיל באל"ף אותך, ומסיים בתי"ו בתת, ויש באלו הששה תיבות כ"ד אותיות, כל זה לומר שכ"ב אותיות שבכ"ד ספרים כלם פועלים בשניהם, ואולי לזה הם ב' שמות. ומה שאמרו בזוהר כהנא כתיב שמא קדישא באורח מישר, הוא לפי שהוא מתחיל בלא, שאמר אם לא שכב איש אותך הנקי וגו' לזה היה כותב השם בארח מישר קודם, ולבתר אמר ואת כי שטית ובאו המים וגו' כתיב לה למפרע, שכל הפוך מורה דין, באתוון טריסין וכו', זהו פירוש למפרע, בתת ה' את ירכך נפלת היינו דינא בדינא, שהיה מתכוון בקריאה בכנוי, ובכתיבתו באתוון טריסין למפרע מה"א ליו"ד, וזהו רחמי לדינא בארח מישר רחמי ובאתוון טריסין דינא, דינא ברחמי שמתחיל באל"ף ומסיים בכ"ף שהם שם הרחמים והוא דינא, שהן נ"ד תיבות, ואמרה האשה אמן אמן ב"פ, לפי שהכהן היה כותב ב' שמות באתוון טריסין, אחד לעשות דין בה ואחד לעשות דין בנואף, לזה ב"פ אמן, אל"ף מ"ם נו"ן, אל"ף מ"ם נו"ן, בגימ' הוי"ה דיין דן אמת עם הכולל, שהיתה מצדקת עליה הדין, ואמרה ב"פ, דין לה ולו כמ"ש:

3ואם לא נטמאה האשה ונקתה, דגושה לומר שמנקה ג"כ לנחשד, לזה אמר ואם לא נטמאה על עצמה וטהורה מהנחשד, ונזרעה לעצמה זרע לנחשד, שגם הוא אם לא היה מוליד, מכאן ולהלאה הוא מוליד, ואם היה מוליד נקבות יוליד זכרים. וכן בהתחלה כשהיה כותב אם לא שכב ואם לא שטית ב"פ אם אם לה ולנחשד. הנקי לאחרים, ממי המרים לה, המאררים לאחרים:

4ונכתבה פרשה זו בתורה רמז על ישראל שהניחו להקב"ה והלכו אחר הבעלים ואחר ע"ז, וכן אמר הקב"ה לישראל איש כי תשטה אשתו הלא יעבור עליו רוח קנאה ויקנא על אשתו והיא נטמאה או יעבור עליו רוח קנאה והיא לא נטמאה, ואתם שודאי נטמאתם ועבדתם כמה ע"ז ואיך לא אקנא. והביא האיש זה הקב"ה, את אשתו אלו ישראל, אל הכהן זה ירמיה הנביא. והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, שהתרה בהם ואמר שובו בנים שובו איש מדרכו הרעה ואם לא הנני מביא עליכם את הרעה. ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, שאמר הקב"ה לירמיה הלוך וקנית בקבוק יוצר חרש ושברת הבקבוק ואמרת ככה אשבור את העם הזה וגו'. והשקה את האשה שנאמר הנני מאכיל את העם הזה לענה והשקיתים מי רוש. ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, וכן אמר הנביא ירמיה איך תאמרי א נטמאתי אחר הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגי דעי מה עשית. ויתן איש בך את שכבתו, איש זה הוא איש בליעל הוא יצרא דע"ז, וכן בירמיה ואת זנית רעים רבים ושובי אלי. וכתב את האלות האלה, ובירמיה אמר קח לך מגלת ספר וכתבת עליהם את כל הדברים אשר דברתי אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אולי ישובו. ומחה אל מי המרים, ובירמיה כתיב ויהי כקרוא וגו' שלשה דלתות וארבעה ויקרעה בתער הסופר והשלך אל האח עד תום כל המגלה על האש אשר על האח. בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה, ובירמיה נאמר והיתה נבלת העם הזה מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. וצבתה בטנה, זה מקדש ראשון ונפלה ירכה, זה מקדש שני:

5עוד אפשר לפרש פרשה זו על ערב רב שעשו העגל, זהו איש איש, איש אלו ישראל, איש אלו ערב רב, לזה ב"פ איש. כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל, לישראל בתמיה, לערב רב בניחותא. ושכב איש אותה, אלו ערב רב שהסיתו לישראל. ונעלם מעיני אישה, זה משה שהוא הוציאם, לזה קראו אישה, שנעלם ממנו עד שאמר לו לך רד כי שחת עמך, מעיני אישה זה משה, נעלם מעיניו. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו שלא יסיתוה. והיא נטמאה, אלו ע"ר, אבל ישראל אע"פ שקנא להם, זהו או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה,, ידע שור קונהו, ידע העגל מי עשאו, ישראל לא ידע. והביא האיש את אשתו אל הכהן, זה אהרן הכהן. והביא את קרבנה עליה, הוא הזהב שנתנו לו, שנאמר למי זהב התפרקו ויתנו לי, זהו עשירת, כלומר מרוב העושר ומרבוי הזהב שהיה להם, וכה"א וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. קמ"ח שערי"ם, מקח רשעים. לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה, לומר שבלא כוונתו נעשה. ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, בזהר ז"ל ר' אלעזר פתח ואמר ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה, ממרה הא אוקמוה, אבל תווהנא איך בני נשא לא מסתכלין ולא משתדלין במלי דאורייתא הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב הכא שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, אבל ודאי רזא דמלא דהכא על דא הוה בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה בישראל דחשדין נשייהו בדא, עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון, מה כתיב ויבאו מרתה וגו' ויצעק אל ה' וגו', אמר הקב"ה למשה משה מה את בעי הא כמה חבילין קיימי גבייהו הכא ואנא בעינא למדבק נשיהון דישראל הכא, כתוב שמא קדישא ורמי למיא ויבדקון כלהון נשיין וגוברין ולא יהא לעז על בני, ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו, מיד ויורהו ה' עץ וישלך אל המים דא שמא קדישא ההוא דהוה כתב כהנא למבדק נשיהון דישראל כדין שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, ואי תימא נשיהון דישראל יאות, גוברין אמאי, אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי, ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו, וכלהו נפקי גוברין ונשין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין, כדין קב"ה אשרי שמיה בינייהו, ועל דא על מיא ודאי שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, אוף הכא במיא בדיק כהנא לאנתתא ובשמא קדישא ע"כ. ומן העפר זהו ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר. והעמיד הכהן את האשה ופרע את ראש האשה, אלו ישראל, לומר שאין בהם שום דופי. ונתן על כפיה את מנחת זכרון, שיעלה זכרונם לטובה לפני הקב"ה, וביד הכהן יהיו מי המרים, לא בידה. והשביע הכהן את האשה, אלו ישראל, היא השבועה שיש לו להקב"ה עם ישראל שלא ימירוהו באל אחר. ואמר אל האשה אם לא שכב איש וגו', אם זה הוא ודאי כמו אם כסף תלוה, וכמו אם מזבח אבנים תעשה לי, וכמו ואם יהיה היובל, לומר שודאי לא שכב איש שהוא בליעל יצרא דע"ז, ואם לא שטית טומאה, הוא יצה"ר דעריות. הנקי ממי המרים, מקללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה שהם כתובים בתורה שנמשלה למים. ואת, לערב רב. כי שטית תחת אישך שהוא משה שלא קבלי צוויו ויתן איש בך, איש בליעל, סמאל. את שכבתו, שנסתו אל דבריו ונטמאו. יתן ה'. אותך לאלה, שיחולו עליהם כל הקללות הכתובות. בתת ה' את ירכך, מלבד מה שמתו בתבערה ובמסה ובקברות התאוה, זהו את ירכך נפלת. ואת בטנך צבה מלבד מה שמתו במי מרה. זאת תורת הקנאות, לומר שהכל רמוז בתורה. ונקה האיש מעון, זה משה הוא מנוקה מעון על שהוציאם מארץ מצרים. והאשה ההיא, שהם ערב רב תשא את עונה, שלא יכפר להם הקב"ה עון ההסתה שהסיתו לא בעולם הזה ולא לעוה"ב, כי על המסית אמרה תורה הלאו דלא תאבה לו ולא תשמע ולא תחוס עינך ולא תחמול ולא תכסה, וב' עשה, הרג תהרגנו, הרג בעוה"ז תהרגנו לעוה"ב, ידך תהיה בו בעוה"ז, ויד כל העם באחרונה, לזמן מלך משיחנו שיתקבצו כל ישראל, אז יכלה אותם מן העולם לקנאת ישראל שנאמר ברוח שפתיו ימית רשע כולם כאחד: