שפתי כהן על התורה, במדבר ו:ב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 6:2
Open in the reader →1דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יפליא וגו'. אל בני ישראל, לומר שבני ישראל נודרים ואין העכו"ם נודרים, לפי שכשהם נודרים הם נודרים כדי שיצליחו או כדי שירפא חוליהם והם כופרים בהשי"ת וחושבים ליתן לו שוחד, והם אינם יודעים כי הקב"ה אינו לוקח שוחד ואינו נושא פנים, וכשלא נעשה כוונתם או שלא נתרפא חוליהם ומת אינם פורעים נדרם, אבל ישראל אינם כן ואפילו שנודרים על תנאי פורעים נדרם אע"פ שלא נתקיים התנאי שנא' מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך, בין דנך ברחמים בין דנך בדין, לזה אמר אל בני ישראל איש כי יפליא, אע"פ שאמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא ומשמע שאם נדר יהיה בו חטא עכ"ז דבר אל בני ישראל, איש, מי שהוא מבני ישראל והוא איש וגבר על יצרו ונדר בנזירות זהו פלא, וזהו יפליא שעשה דברים של פלא כדתניא שמעון הצדיק אומר מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, פעם אחת בא אדם אחד מן הדרום נזיר וראיתי שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים סדורות לו אמרתי לו בני מה ראית להשחית שערך זה, א"ל רועה הייתי לאבא והלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי וקפץ עלי יצרי ובקש לטרדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך ובמה שעתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים, מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו ואמרתי לו בני כמותך ירבו נודרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא וגו, הרי ששמעון הצדיק הוקשה לו אומרו איש כי יפליא למה אמר איש ומה פלא עשה, וכשבא זה המעשה אמר, עליך שגברת על יצרך אמר הכתוב כי יפליא וגו'. ומה שלא אכל אשם נזיר טמא כ"א זה פירש"י ז"ל כשהם טמאים ורבים עליהם ימי טומאה הם מתחרטין ומביאין חולין לעזרה, אבל שאר אשמות היה אוכל. ויש לשאול על אומרו מה ראית להשחית שערך הנאה, שכיון שנטמא צריך גלות והימים הראשונים יפלו וחוזר ומונה כמו הנזירות שנדר, אלא הוא לא שאל אלא על התחלת הנזירות שצריך גלוח בטהרה ויתחיל למנות, וכשאמר לו שמחמת היצר גלחו, משם ידע שמעון הצדיק שאינו מתחרט כשאר הנזירים ואדרבא הוא רוצה בגלות זה כדי לשבר יצרו, לזה אכל אשמו: