שפתי כהן על התורה, במדבר ו:כא
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 6:21
Open in the reader →1וזאת תורת הנזיר אשר ידור קרבנו לה' יאמר שאין הכונה בנזירות סגופים וענויים, כי הקב"ה אינו רוצה מן האדם שיענה גופו, שלא צונו בכל התורה אלא יום א' בשנה שהוא יום כפור שנענה גופנו לטובתנו לכפר עונותינו, וצוה שנאכל ונשתה קודם, כל זה מרוב רחמנותו, א"כ אין הקב"ה חפץ בענויים, אלא הכוונה שיתקרב אל ה', זהו אשר ידור קרבנו לה', כי מה תועלת בנזירות והוא אינו יודע הכוונה, הרי בימי טומאה שמת עליו מת אמר מאשר חטא על הנפש, לפי שהימים הראשונים יפלו ואין בהם תועלת, א"כ חטא על נפשו שענה נפשו בלי הועיל, אלא תהיה הכוונה בהפרשתו מהתאוות לא לענוי אלא להתקרב אל ה', זהו אשר ידור קרבנו לה' על נזרו כלומר הפרשתו, מלבד אשר תשיג ידו כלו' לא בנזירות לבד אלא כל דבר שיעשה הפרשה לעצמו שיהיה פרוש מהבלי העולם נחשב לו כמו נזירות ונקרא קדוש, כי פירוש קדוש נפרש ונבדל כל אחד ואחד כפי השגת ידו, יש פרושים שמפרישין עצמם מן היישוב כדי שלא לחטוא, כי רוב העבירות הם בין אדם לחבירו, ויש פרושים שמפרישין עצמן מן הבשר כדי שלא להרבות רמה, כמו שאמר התנא מרבה בשר מרבה רמה, וכדי שלא יתגבר היצר עליהם מצד המאכל שנאמר ואכל ושבע ודשן ופנה, א"כ אותה הפרשה אינה ענוי אלא ענג, ויש פרוש במניעתו מן היין לפי שהיין מביא קללה לעולם והוא כונתו שלא להביא רעה לעולם שהאדם נקרא עולם קטן, א"כ כפי נדרו אשר ידור כן יעשה ויחשב לו כנזירות ויקרא קדוש ויותר, זהו על תורת נזרו, כי כשהאדם מענה נפשו ומשמחה בעבודת ה' אע"פ שאותה עבודה היתה ע"י סגוף הגוף וענויו עכ"ז אינו מקבל הגוף ענוי כי הוא משועבד לנשמה ואדרבא יהיה לגוף ענג, כמו שהיה ר"ח בן דוסא ע"ה מסתפק בקב חרובין מערב שבת לע"ש שהוא דבר מועט לו ולאשתו, ומרוב השמחה שהיו שמחים בעבודתו ית' היה נראה להם כאלו היו אוכלים בשר שמן, לפי שהיו משעבדים גופם לעבודת השי"ת עד שהיה חומרם זך שלא היה מתאוה לשום דבר. כי התאוה באה מצד החומר, וכשהוא זך נטרדה ממנו התאוה, אבל אם באותה ענוי אין בה עבודת ה' נחשב לו כחטא על שענה גופו, כי הגוף מרגיש בענוי כשאינו בעבודת השי"ת כמו שאמר בנזיר מאשר חטא על הנפש כשנטמא והלכו אותם ימים בבהלה. עוד אמר זאת תורת הנזיר, שעם הנזירות יעסוק בתורה, ובזה יקרא קדוש: