שפתי כהן על התורה, במדבר ו:כג

1וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר. כבר אמרנו פעם אחרת שאמר למשה לאמר, לומר שהקב"ה כשהיה מלמד למשה היה אומר לו דברים שיהיו לו כפי ערכו, ודברים אחרים היה מרשה לו לאומרם, זהו לאמר ם כן, וא"ל שיאמר לאהרן וילמדהו סוד ברכת כהנים, כפי ערכו יהיו לו לבדו, ולהם לבניו כפי ערכם, זהו אל אהרן ואל בניו לאמר, לכל אחד אמירה לבדו, וכן לבני ישראל אמור להם לכל אחד אמירה לבדו כפי ערכו, ולזה אמר בלשון כה תברכו שהיא כ"ף הדמיון לומר שאינה אחת אלא כ"א יש לו ברכה כפי ערכו, כהנים כפי ערכם גם אמר כה לומר שאין כח בב"ו לברך ברכה זו אלא בדמיון לבד לפי שכל הברכות נתנו לו על תנאי וברכה זו לא נתנה על תנאי, כמו שאמרו בזהר וז"ל, ובגין כך אתמסרת ברכת כהנים ברכתא דא לכהן דאתא מחסד, כי עיקר הברכה היא להקב"ה ישתבח שמו לעד, ואני אברכם, א"כ אינם שוים כהנים עם הקב"ה, הקב"ה מברך הברכה וידע כונתה ורמזיה וסודה משא"כ ידיעתו של בשר ודם, לזה אמר בלשון כה, לומר אע"פ שאלו האותיות בעצמן היא הברכה, עם כל זה אינם שוים עם הקב"ה אלא בכ"ף הדמיון, ולא לחנם אמרו ששלמה המלך ע"ה היתה כתובה סביב למטתו ברכת כהנים, שנא' ששים גבורים סביב לה היא ברכת כהנים שיש בה ששים אותיות:

2ועוד אמר כה להעלימה מהששים שרים עליונים שלא יקטרגו כי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, ולזה אמר אמור להם. קבלת רבותינו ז"ל שיהיה ישראל מקריא לכהן. כל זה הוא להעלים מן העין שהקב"ה רוצה לברך את ישראל, ומתחיל ישראל ואח"כ הכהן ואח"כ הקב"ה שנאמר ואני אברכם, א"כ היא משולשת, שהיא מפי ג', ישראל וכהנים והקב"ה לזה היא ג' פסוקים, וכתיב והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ועיקר הברכה היא ע"י כהן שאם אין כהן אין ברכה, כי על ידו נשפעות הברכות העליונות, ולזה הכהן מתחיל יברכך ואין ממתין עד שיקריא לו ישראל, כי ישראל מנין לו הברכה אם לא יביא לו הכהן, וכן יברכך בגימ' רבן שהוא הכהן שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, והכהן משפיע מלמעלה מהברכה העליונה לברכה התחתונה ועוד כי כונת הכהן מלמעלה למטה, לזה מתחיל יברכך ולא אברכך אלא יברכך הנעלם, וכן יאר וכן ישא וכן כל הברכה כלה. יברכך בא"ת ב"ש משגלל בגימ' ת"ג והוא הכתר שממשיך הברכ' מן הכתר עד אדני, וכן יברכך באתב"ש בגימ' שמך לאחד, שהוא מייחד, כאומרו כי מלאך ה' צבאות הוא כ"י והוא בכתר, וכן אמר בזהר כהנא שרי מלעילא לתתא לאמשכא ברכאן תדיר מעילא לתתא וישראל מתתא לעילא חסד ואמת נפגשו חסד מעילא אמת מתתא, תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, תהום תתאה לפתוח הצינורות ותהום עילאה להריק ולהשפיע בהם, וישראל כונתו מלמטה למעלה. לזה מתחיל לקראתו ה' שקריאתו באדני שמשם עולין, והכהן עולה בברכה שאמר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו' לברך את עמו ישראל באהבה, באהבה הוא כ"י, א"כ מלת יברכך ראוי הכהן לאומרה ולא ישראל, א"כ הכהן מלמעלה למטה וישראל מלמטה למעלה זהו שלמות הברכה וכן כהן וישראל עם ב' מלות גימ' היא ברכה שלמה, ולזה זוקף עשר אצבעותיו. ויש לנו קבלה בענין זקיפת האצבעות, בחול מחבר אצבעו עם האמה ונחשבות כאחת וכן הקמיצה עם הזרת הרי ב', והגודל הרי ג', ב' ידים הם ו', כנגד ו' ימי המעשה והבן. אבל בשבת ויו"ט וכן במוסף של ר"ח זוקף העשר להורות שכולם הם מאירים ומשפיעים, וישראל במספר קטן עשרה, ולזה מתחיל הכהן מיו"ד של יברכך וישראל מיו"ד של י"י, ב' יודי"ן הם עשרים, ועשרים בגימ' כתר, א"כ ישראל מכוון עד לכתר והכהן מכוון עד כ"ה להשפיע לה. וז"ל הזהר תאנא כהנא דפריש ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמא דאתחזי ליה, ובגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון דשימין דלא לערבא דא בדא ולאתכוונא באינון מלין ע"כ. וכתב הרב ריקאנטי ז"ל כה תברכו וגו' דע כי כנסת ישראל נקראת כה בתורה, ולפי שהיא פתח למעלת רוח הקדש וממנה נכנסים הנביאים ועל כן כתיב כה אמר ה' וזהו כה יהיה זרעך, כלומר מן המדה הזאת תזכה לזרע. והיא בתו של אאע"ה, ובה יפיק שאלתו כל שואל לשנות כח המזלות, כי הוא פתח עינים לכל הבקשות, וזהו סוד וחסידיך יברכוכה מלא, כי מדת החסידים להמשיך למדת כה, כי אינו חיוב רק עד צדי"ק שנאמר וברכות לראש צדיק, וזהו סוד כי בכה ארוץ גדוד כלומר במדת כה הנלחמים במלחמותיו של דוד המע"ה. אמר הנה כה תברכו את בני ישראל כלומר הזהרו במדת זאת הנקראת כה, פן תמלא אף וחמה ממדת הפחד והגבורה כי אז היא מתרבת המדינות, על כן תמשכו אליה רחמים וברכות פן תחריב העולם כדי שגם אתם תתברכו מברכותיה, כי כפי השפע הבא עליה מן המעלות כך היא מנהגת העולם, ואמרו חז"ל מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים, ר' יהודה אומר מאברהם שנאמר כה יהיה זרעך, רבי נחמיה אומר מיצחק שנא' ואני והנער נלכה עד כה, רבנן אמרי מיעקב שנאמר כה תאמר לבית יעקב, וכנגדם כה תברכו, אימתי אני מגדל בניך כככבים ר' אליעזר ור' יוסי ב"ר חנינא חד אמר כשאגלה להם בכה כה תאמר לבית יעקב וחד אמר כשאגלה על ידי מנהיגן בכה, כה אמר ה' בני בכורי ישראל:

3ועתה אפרש לך סוד ברכת כהנים. כבר בארנו כי האדם כלול מן העליונים, ועשר אצבעות שבידו רומזים לעשר ספירות בלימה, ועל כן הם ה' נגד ה', לכן כשהכהן מלאך ה' צבאות הוא מדביק נפשו למעלה ומיחד ה' בלבו ובפיו והוא נושא כפיו לרום השמים וכוונתו רצויה ומחבר ומיחד העשר ספירות בנשאו עשר אצבעותיו לרום השמים ומודה כי בעשר ספירות נבראו השמים והארץ והוא כלול מהם ומברך את ישראל, והקב"ה מסכים להם הברכות וזהו מאמרם ז"ל שאמרו אסור להסתכל כשהכהן פורש ידיו שהשכינה כב"י שורה בין ידיו, ועוד שהברכה אינה שורה אלא א"כ במקום נסתר כמו שאז"ל נטיל ברכאן בחשאי ע"כ. וכן אמרו ז"ל שהקב"ה משגיח מן החלונות, ה' חלונות שעושה חמשה אוירים בין גודל לאצבע ובין חמה לקמיצה וכן ביד שמאל ובין גודל לגודל. זהו לחול כמו שקבלנו, אבל בשבתות וימים טובים וראשי חדשים משגיח מן ה' חלונות מציץ מן ה' חרכים, כי יש ח' אוירים בשני ידיו ואויר שבין גודל לגודל נחשב לכאן ולכאן ליד ימין וליד שמאל. ומה שאמר חלונות וחרכים, נגד ימין אמר חלונות ונגד שמאל חרכים. עוד נוכל לומר יש ד' אוירים, כי אויר שבין גודל לגודל אינו מן החשבון, ויש ד' אוירים סגורים בין אצבע לאמה ובין קמיצה לזרת פתוחים, הם ד' אותיות שם אדנות, והסתומים הם נגד שם הוי"ה, ובימי החול אין משתמשין בהם לזה הם סגורים, אבל בשבת וי"ט נפתחים, וסימן השער הזה יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח. יהיה היינו הוי"ה עם ד' אותיות, ומתחיל יברכך ה' מלמעלה וישמרך מלמטה, כמו זכור ושמור נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, כי השמירה היא בכ"י, והסוד מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, בתולה ואיש זה עשו איש יודע ציד לצוד הנשמות, לא ידעה, לזה צריכה שמירה, לזה הכהן שהוא שושבינה פורס עליה המסך תחלה לשמרה מן ל"ה שרים ימיניים ומן ל"ה שמאליים, ולזה תמצא בראשי תיבות יברכך ה' וישמרך ך"ו ובסופי תיבות מ"ה, ך"ו מימין מ"ה שהוא מלוי הוי"ה משמאל, ואח"כ מתחיל הברכה יאר וגו' בחשאי, אע"פ שאמרו חז"ל כה תברכו בקול רם, וכן אמור בגימ' זמר, שיברכו בנעימה ובזמרה להורות עז וחדוה במקדשו, ושם היא השמחה, כי אותיות שמחה הם אותיות חמשה, והיא ה"א אחרונה, והיא הבוחרת בשירי זמרה, ולזה דוד המלך ע"ה היה אומר שירות וזמירות לשמח מדתו. עם כל זה אין הקול יוצא לחוץ כמ"ש חז"ל בויקרא רבה מאהל מועד וגו' מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ מאהל מועד,, כיוצא בו וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה, כיון שמגיע שם היה נפסק. וכבר ידעת כי כנס"י נקראת אהל מועד וחצר חיצונה, א"כ התחלת הברכה היא מיאר, כי פסוק ראשון הוא לפרוס המסך. יאר ה', שיאר ה' פני הרחמים בכל הכפירות, ומכוון הכהן אל החסד שבכל ספירה וספירה, כי כל אחת כלולה מעשר ומכוון מחסד ימין לחסד שבגבורה, וכן לכל חסד של שאר מדות וכו', ומכוון לזה השם יו"ד ה"י וי"ו ה"י שהוא שם בן ע"ב, ואז כל פנייתו בפסוק זה הוא לימין עד נצח, עד ויחנך שהוא היסוד יחנה שכינתו אצלך, חן אשה על בעלה, הרי נתברך צד ימין. וכן ויחנ"ך בגימ' צד. ישא, אחר שנתברך צד ימין מתברך השמאל, זהו ישא ויסבול פני הפחד ויסלקנה מעליך, ואז ישים לך שלום. ויכוון הכהן לגבורה שבימין קודם לסלקו, כי אפילו החסד הוא כלול מגבורה, וכן בכל מדה ומדה שבצד ימין, ואח"כ לצד הגבורה שבשמאל עד הוד, עד שלום שהוא צדיק, זה וברכות (של ימין ושל שמאל) לראש צדיק. אחר שנתמלא צדיק משפיע לה בחשאי, זהו ואני אברכם, אחר שהשפיעו לה היא מברכת לישראל. והשם של ישא ה' הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. והשם של יברכך הוא יו"ד ה"י וא"ו ה"י, שעולים שלשתם ק"ף, ובמלואם יש ל' אותיות, וג"פ ארבעה של שלש שמות שהן האותיות בלא מלוי עולה הכל ברך, רכ"ב אלהים רבותים, ועם העשר ספירות עולה יברך כן קבלתי מרבותי. וכתב ספר הרוקח אלו התיבות שהכהנים מטים פניהם בהם לדרום ולצפון, יברכך וישמרך אליך ויחנך לך שלום, כוון באומרו לדרום ולצפון למה שאמר לימין בפסוק יאר, ולשמאל בפסוק ישא, לזה צריך שיגביה יד ימין על יד שמאל שנאמר וישא אהרן את ידו כתיב. וברעיא מהימנא פקודא דא לברכא כהנא ית עמא בכל יומא בזקיפי דאצבען ולברכא לון בכל יומא לאשתכחא ברכאן לעילא ותתא דהא אצבעאן ברזא עלאה חמש גו חמש ה' דימינא וה' דשמאלא, ה' דימינא אית לון שבחא יתיר על שמאלא, ועל דא ברכתא דקא בריך כהנא ית עמא אצטריך לאזקפא ימינא על שמאלא ולעיינא בעינא טבא, וכד פריש ידוי כהנא שכינתא שריא על אינון אצבעאן, דהא קב"ה אסתכם עמיה דכהנא באינון אצבען באינון ברכאן דישראל מתברכין מתרין סטרין מלעילא ומתתא, מעילא לתתא ומתתא לעילא מעילא שכינתא שריא על אינון אצבעאן, וכהנא דקא מברך. ת"ח מלין דקא עבדי מתערין מלין לעילא כגוונא דא בפרישו דאצבעאן דכהנא לתתא אתערת שכינתא למיתי ולשריא עלן, וכן כמה מלין אינון בעלמא דמתערי מלין לעילא, דהא באתערותא דלתתא אתער מילא אחרא לעילא, והא אוקימנא בכמה דוכתין, והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דשופר, וכמה אינון בהאי גוונא, עשר אצבעאן מתערי שכינתא לשריא עלייהו, מתערין י' דרגין אחרין לעילא לאנהרא, וכלא בשעתא חדא, וע"ד אסיר ליה לבר נש לזקפא אצבעאן בזקיפו למגנא אלא בצלותא ובברכה ובשמא דקב"ה, והא אוקימנא דאינון אתערו דשמא קדישא ורזא דמהימנותא זקיפו דאצבעאן ממנא בההוא זקיפו דילהון י' שליטין כמה דאוקמוה, וכהנא בעי לברכא בעינא טבא באסתכמותא דשכינתא כמה דאתמר בההיא שעתא דברכתא דא נפקא מפומא דכהנא אינון שתין אתוון נפקין וטסין ברקיעא וממנן שתין רברבין על כל את ואת וכלהו אודן על כל אלין ברכאן, מ"ט שתין אתוון בברכאן אלין בגין דישראל שתין רבוא אינון וברזא דשתין רבוא קיימין תדיר בעלמא וכל חד וחד איהו חד רבוא, שמא קדישא דנפקא מהאי סלקא לעילא עד ההוא כורסיא דלעילא וכלא שכינתא עילאה ושכינתא דלתתא אודן בכהנא באינון ברכאן וכל אינון שתין ממנן, וע"ד כתיב ושמו את שמי על בני ישראל ובדין קב"ה משבח לון לכהני כמא דאתמר ע"כ. האצבעות עושין פירות והן גדלים בנעלם שהם ענפי האילן שהוא הגוף, שהרי הצפרנים שהם מצד הטומאה שנדבקו באדם אחר שחטא ויש להם בו אחיזה שע"י באים נגעי בני אדם ולילית, ויש להם קצת תועלת להולדה, לזה אין זורקין אותם לפי שכשהם בגוף הם מסייעים להוליד, וע"ז אמר דוד המע"ה ובחטא יחמתני אמי, וכשזורקין אותם אין להם כח ונפרדו מן הגוף עושין הפך ההולדה שאם תעבור עליהם מעוברת תפול, ולזה אין לזלזל בהם. ושמעתי שאין לקוץ חותם כי אם ביום או אחר חנות שהן שולטין בימי החול וכיון שבא שבת אין להם כח. ובאים עליהם בעקיפין שקוצצים אותם בדילוג, ויד שמאל קודם, ובאים עמהם בעלילה כדי שלא יתגברו וישלטו עלינו, וגם זה לעומת זה עשה ה', פנים ואחור, לזה במוצאי שבת שבאו ימי החול הם מתגברים, אנו מברכין עליהם להתיש כחם, שאם יתגברו יהיו מצד הקדושה והטהרה והברכה, ואנו מביטים בהם, וסימן וראית את אחורי וגו', ולזה הכהן העולה לדוכן כופף אצבעותיו שלא יראו צפורניו עד שיאמר יברכך אז אין להם כח וזוקפן מיד:

4נחזור לעניננו. האצבעות עושין פירות בנעלם כמו הצפרנים שהם גדלים ומתרבים כן האצבעות, ולזה הכהן זוקף אצבעותיו למעלה להביא ברכה בנעלם, ולזה אסור להביט בידיהם כדי שיתברכו בנעלם ולא ישלוט בהם העין. וצריך הכהן המברך שלא יהיה בו מום אלא יהיה שלם באבריו, אמור עם הכולל עולה רמ"ח שיהא שלם ברמ"ח אבריו, וכן צריך שיהא נשוי כמו שאז"ל במדרש שמי שאינו נשוי שרוי בלא ברכה בלא טובה כו', והשרוי בלא טובה איך יברך והכתוב אומר טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך:

5ובזהר תאנא כל כהן דלא רחמין ליה עמא לא יפרוש ידוי, ועובדא הוה בחד כהן דקם ופריש ועד לא אשלים אתעביד תלא דגרמי, מ"ט משום דלא בריך בחביבותא, וקם אחר ופרוש ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. עוד בזוהר וז"ל ובגין כך תנינא כל כהן שאין לו בת זוגא אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. אמר רבי יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהנא בעי יתיר מכל שאר עמא לאשריא ביה שכינתא, וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים, ובעיין לברכא עמא הה"ד וחסידיך יברכוכה, וכתיב תומיך ואוריך לאיש חסידך, ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא, ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו כה תברכו מ"ט משום דאקרון חסידים, וכתיב וחסידיך יברכוכה, יברכו כה, אמר רבי שמעון תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגליא ואתכסיא, דאתגליא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א, דאתכסיא כתיב באתוון אחרן, ומההוא דאתכסיא ההוא טמירא דכלא, אמר ר' יהודה ואפילו ההוא דאתגליא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו, דהא הכי בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיחת רחמי, דכולהו רחמי כלילן בכ"ב אתוון בתרין כתרי דרחמי ובהני אתוון דהא שמא סתימאה כ"ב אתוון דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכולא וט' דאתגלין מזעיר אנפין ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריש ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגליא שמא דא לכלא, מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי, דכד הוה מתגליא כהנא מכוון ושמא מתפרש, במאי מכוון מכוון בסתימא דטמיר וגניז ומתגליא ומתפרש, מדאסגי חציפותא בעלמא סתים כלא באתוון רשימין ות"ח דכל הני כ"ב משה אמרן בתרי זמני, זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא באתר דדינא אשתכחו לאכפיא להו, זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהרין מעתיקא סתימאה דכלא וכלהו כליל כהנא כד פריש ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימא דכלא, וכל הני כ"ב אתוון מכילן סתימאן. יברכך ידוד, יאר ידוד, ישא ידוד, אלין ג' קראי וג' שמהן די"ב אתוון כלילן לקבליהון ולכלא מתכוון כהנא וכל עילאין ותתאין מתבסמין בכ"ב אתוון דסתימן בהני ג' קראי לקביל כ"ב אתוון מכילן דרחמין דכליל כלא ובגין כך כתיב אמור ולא אמרו דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין, אמור במלין סתימין דלעילא, אמור חושבן רמ"ח אברים שבאדם חסר חד, מ"ט דבכתר תליין כלהו וכלהו מתברכן בהאי ברכתא בהני ג' קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עילאין ותתאין, ע"כ:

6זהו שם בן כ"ב מקובל איש מפי איש עד יעקב אבינו שמסרו ליוסף, ובאו אלו השמות בחלופין הרבה, כל זה להעלים הברכה מן העין, ולזה הוא ישראל קודם, ואחר כך הכהן, ואח"כ הקב"ה:

7ובזהר רבי אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכליל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו, ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא כלל, תאנא אמר ר' יוסי בשעתא דכהנא מרים ידוי אסיר לעמא לאסתכלא בהו משום דשכינתא שריא בידוי בגין דלא ישתכחון עמא חציפין לגבי שכינתא. תנא בההיא שעתא דכהנא פריש ידוי ומתברכין עילאין ותתאין צריכין עמא למיתב בדחילא ואימתא ולמידע דההיא שעתא עידן רעותא אשתכח בכלהו עלמין ולית דינא בכלהו והוא שעתא דאתגלי עתיקא קדישא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא וכן אמרו במדרש כלום יש עבד שרבו מברכו ואינו שומע ומאזין לברכתו, ע"כ:

8וצריך הכהן שירחוץ ידיו קודם, וכן אמרו בזהר וז"ל, תאנא כהנא דבעי לפרשא ידוי, בעי דיתוסף קדושה על קדושה דיליה, דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא, מאן ידא דקדישא, דא לוואה, דבעי כהנא לטול קדושא דמיא מידוי שנאמר וקדשת את הלוים הא אינון קדישין, מכאן דכל כהן דפריש ידוי בעי לאתקדשא על ידא דקדישא לאתוספא קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושא דמיא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעתא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא, ע"כ:

9ובמדרש אמור להם, א"ל הקב"ה לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכין את ישראל תהיו מברכין אותם באנגריא (פי' על כרחם) אלא תהיו מברכין אותם בכונת הלב, לכך נאמר אמור מלא. וכתב רבינו בחיי אמור מלא, שהוא רמ"ח עם הכולל, כי הברכה נבלעת ברמ"ח אברים שבאדם, וחסרון האחד הוא הלב שממנו ישתרגו כל האברים וכלם תלוים בו, ועוד חסרון האחד מן המספר כי הוא כנגד השכינה השורה על כפי הכהן ונסתרת שם שהיא לב השמים שממנו יתברכו עליונים ותחתונים. ועוד יכלול אמור להם בסתם ולא במפורש, כי יש זמנים שהכהנים מזכירים את השם בנשיאות כפים בפרסום, ויש זמנים שאין מפרסמים אותו אבל מבליעין אותו, וכן דרשו ז"ל משרבו הפריצים מבליעין אותו, וכן אמר הכתוב כי יש עתים במפורש וזהו כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש, ויש עתים בסתם וזהו אמור להם סתם. ועוד יכלול אמור להם, זכו אמור להם, לא זכו אמור סתם. שהרי הכתוב היה ראוי לומר ותאמרו להם, אבל אילו אמר כך היה במשמע שהברכה נמשכת להם לעולם בין ראוים בין אינם ראוים, לכך אמר אמור, שהמובן ממנו זכו אמור להם לא זכו אמור סתם ולא להם. וז"ל הריקאנטי וכבר הודעתיך בפרשת ויבא עמלק, שהכהן כשנושא העשר יתקדשו כל העשר, והשכל יורד לשכלים הנפרדים והשכלים הנפרדים וישראל מתברכין, זהו כה תברכו את בני ישראל את לרבות מלאכי השרת, אמיר להם לכלם, מעלה ומטה, והבן זה. ובפ' עמלק זה לשונו, ויהי ידיו אמונה, כי משפט הכהן שנושא כפיו שירשום אותיות הוי"ה בידיו, זהו ויהי ידיו. וכן משפטו עוד שיהיו אצבעותיו זקופים למעלה בעוצם כחו וחוזק כונתו, ושלא לחברם זו בזו, וזהו לשון אמונה. והטעם כדי שיתברכו למעלה כל אחד ואחד לבדו, וכדי שלא לערב למטה אותיות ההוי"ה שהוא רושם באצבעותיו. ויש שפירשו שהאותיות היה רושם ד' בגודל ויו"ד בזרת שהיא קטנה ושי"ן בג' אצבעות, ע"כ. ולפי זה מה שאמר ושמו את שמי, הוא שם שדי שהוא רושם באצבעותיו. ששם רמוז השימה שנאמר שום תשים עליך מלך והבן, שהיא נקראת שם, בסוד ברוך שם כבוד מלכותו, והכונה שיסדר היחוד מלמעלה למטה ויחבר האשה עם בעלה, ולזה התחיל בכה שהם כ"ה אתוון דשמע וסיים ושמו את שמי שהם כ"ד אתוון דברוך שם, ופירוש ושמו יסדרו, כמו ואלה המשפטים אשר תשים, תרגום דתסדר, ושמו את שמי כאלו אמר שמו ושמי שיחבר שם המפורש עם אדני, ובזה ימשיכו הרצון והחפץ, שמו שמי גימט' תרצו, תהיו רצוים לפני המקום ברו"ך הו"א בגימ' רם, שהנעלם הוא רם על הכל וברוך שמו אדני, ותמצא מכ"ף דכה תברכו עד מ' דאברכם יב"ק אותיות, שהיה יורד במעלות הסולם על דרך הקו שהם אהיה ידוד אדני שסודם יב"ק, ועוד ס' סתומה דאברכם באי"ק עולה ת"ר, וכ"ף דכה היינו כתר, כ"ז לרמוז למה שאמרנו שהחזן כוונתו מלמטה למעלה, ולזה מתחיל במלת ה', והכהן מלמעלה למטה, והבן:

10וכתב רבינו בחיי ז"ל. וצריך אתה לדעת כי יש בפסוק ראשון י"ה אותיות ובשני הי"ה אותיות ובג' יה"י אותיות, הרי זה מורה שהשם הגדול הנזכר בהם ג' פעמים הוא שליט בג' זמנים, הוה היה יהיה, ומה שהתחיל הרמז בהוה שהזמנים כלם בהוה בהקב"ה שלא עברו משנותיו כלום, כענין שכתוב ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, ולכך אנו מחברים בתפלותינו ואומרים ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, ועוד לרמוז לג' חלקי הזמן שהם הוה היה יהיה, ע"כ: