שפתי כהן על התורה, במדבר ז:ב

1ויקריבו נשיאי ישראל. ולא פירש, מה הקריבו, אחר כך אמר ויביאו את קרבנם וגו' ויקריבו אותם לפני המשכן, ועוד למה כל זה השבח ששיבח לנשיאים שאמר נשיאי ישראל, ראשי בית אבותם, הם נשיאי המטות, הם העומדים על הפקודים, ועוד למה התחילו הם תחלה ולא עשו כבוד למשה ולאהרן. אלא הנשיאים כשראו עצמן אשמים בנדבה שלא התנדבו תחלה, שאמרו יתנדבו הצבור תחלה ומה שמחסרים אנו משלימים, וכיון שראו שהשלימו הצבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים לכל המלאכה, אמרו הנשיאים מה יש עלינו להביא, הלכו והביאו עגלות שישאו עליהם המשכן, ומי נתן להם עצה שבטו של יששכר שהיו חכמים שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. א"כ לפי זה פירוש ויקריבו הנשיאים קרבו עצמי ליקח עצה לפי שנתנשאו על ישראל, שמא תאמר מאחר שנתעצלו ירדו ממעלתם. ת"ל ראשי בית אבותם. ומאין בא להם הנשיאות, לזה אמר הם נשיאי המטות שהיו שוטרים במצרים והוכו עליהם שנאמר ויוכו שוטרי בני ישראל, ופירוש המטות שהיו רודים אותם במטות ובמקלות, שמא תאמר שהקב"ה לא הסכים על ידם בנשיאות ת"ל הם העומדים על הפקידים, שהקב"ה אמר למשה ולאהרן ואתכם יהיו איש איש למטה וגו' ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם וגו', ולזה הביאו עגלה על ב' נשיאים שלא יתגאו. ולזה קערה אחת כף אחת פר אחד איל אחד כבש אחד שעיר עזים אחד, הכל כדי שלא יתגאו בקרבנם. כשראה משה כן לא רצה לקבל מהם לפי שהוא מעט לפי ערכם, שבנדבה אמרו לא היה משה יודע לומר לנו שנעשה המשכן, לזה לא רצה לקבל מהם, אמר אתמול היו רוצים לעשות המשכן כולו ועכשיו מביאים זה המעט, אמר לו הקב"ה קח מאתם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, הם באו בהכנעה, זהו ויביאו את קרבנם לפני ה', שקרבו עצמן והכניעו והשפילו עצמן לפני ה' שהוא חוקר לב ובוחן כליות, לזה אמר לפני ה' ואחר כך ויקריבו אותם לפני המשכן, לזה קח מאתם, ולזה אמר ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם, מאי לאמר, כי האמירה היא לו ולא לאחרים, אלא אמר לו אתה רואה שנתמעט קרבנם בעיניך, ואני בעיני הרבה, כי אין הכוונה בהבאת הקרבן אלא ההכנעה שנאמר הלא שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים:

2ובמדרש היה משה מתיירא שמא אחת מן העגלות נשברת או אחת מן הפרות מתה, אמר לו הקב"ה והיו לעבוד אני נותן להם הויה שיהיו קיימות, רבי יודן בשם בר קפרא עד בגלגל שורים זבחו, והיכן הקריבום רבי אבא בר כהנא אמר בנוב הקריבום רבי אבהו אמר בגבעון הקריבום, רבי חמא בר חנינא אמר בבית עולמים הקריבום דכתיב ויזבח שלמה את זבח הבקר, תאני משים רבי מאיר עד עכשיו הם קיימים לא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו, והלא דברים קל וחומר ומה עגלות שנדבקו באהל מועד נתן להם הויה שהם קיימות לעולם, ישראל שהם דבקים בהקב"ה עאכ"ו, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום ע"כ. והיו העגלות והבקר ח"י, לומר שהן חיים וקיימים לעולם. ונצנצה בהם רוח הקדש שהביאו כולם בשוה, כמו שהביא זה כן הביא זה, וכל אחד ואחד היתה לו כוונה בקרבנו מה שלא כוון חבירו, ולזה נכתבו כלם, כי היה יכול לכתוב ביום הראשון הקריב נחשון וקרבנו הוא כך וכך, וכן נתנאל ביום השני, וכן לבני זבולון אליאב בן חלון, אלא לפי שכל אחד ואחד חשב שאין חבירו מביא כמוהו וכיון כל אחד לעצמו, כמו שכתב רבינו בחיי ז"ל בשם המדרש זה לשונו, היתה כונת כל אחד ואחד מהנשיאים כנגד שבטו, נחשון כוון בו ב' מלכים עתידין לצאת ממנו והם שלמה ומלך המשיח שהן עתידין למשול בים וביבשה, ומפני זה הביא קערה דוגמא לים שהים מקיף את כל העולם כולו ודומה לקערה. שלשים ומאה, שביום שלישי הקוה הקב"ה את כל המים למקום אחד וקראן ימים, ימים בגימ' מאה, הוסיף ים אחד במלאכת המקדש וקו שלשים באמה יסוב אותו הרי ק"ל. מזרק אחד, כנגד העולם שהוא ככדור. הרי לך בקערה רמז לים, ובמזרק רמז ליישוב. שבעים שקל, כי שני המלכים האלה עתידים למשול על ע' אומות שבים ושביבשה. שניהם מלאים, שיביאו להם מנחות מכולם. סלת, שהם מסולאים בפז, בלולה בשמן, שיהיה להם שם טוב שנאמר טוב שם משמן טוב. כסף, כד"א כסף נבחר לשון צדיק. כף אחת עשרה זהב, עשרה דורות מפרץ עד דוד שהיו כולם צדיקים. מלאה קטרת, מעשיהם טובים כקטורת. פר אחד. כנגד אברהם. איל אחד. כנגד יצחק. כבש אחד, כנגד יעקב. שעיר עזים אחד לחטאת, לכפר על מעשה יהודה שהביא הכתונת לאביו טבולה בדם שעיר. ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד דוד ושלמה שהתחילו במלכות והיו צדיקים והיתה מלכותם שלמה. אילים חמשה עתודים חמשה כבשים חמשה, הם ט"ו כנגד ט"ו מלכים מרחבעם ועד צדקיהו שהיו מלך בן מלך, מהם צדיקים גמורים ומהם רשעים ומהם בינונים, זו היתה מחשבתו של נחשון. נתנאל בן צוער חשב טעם אחר על צד התורה, לפי ששבחו של זה השבט היא חכמת התורה, קערת כסף כנגד התורה שקרויה לחם שנאמר לכו לחמו בלחמי, וכתיב בלחם הפנים ועשית קערותיו וגו'. זבולן חשב והקריב על שם פרקמטיא שלו שהיה טורח ונותן לתוך פיו של יששכר ונוטל שכר עמו. קערת כסף, כנגד הים, זבולן לחוף ימים ישכון וגו'. וכל אחד ואחד יש לו כונה כמו שכתוב במדרש כל שבט ושבט היה מכוון טעם אחר בקרבנו, וכולם הסכימו לדעת אחת ולמדה אחת, ובשעור המשקל, הכל לטעם ידוע אצלם, כל אחד טעם בפני עצמו, ע"כ. ולפי שכל אחד היה לו כונה בפני עצמו, לזה אמר ב"פ ויקריבו, שנאמר ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ויקריבו את קרבנם וגו'. א"כ לזה אמר למשה קח מאתם, אני יודע הכונה של כל אחד ואחד, ואולי הביאו פר אחד איל אחד כבש אחד, ג' אחדים, ליחד ג' שמות ממטה למעלה. כבש אחד כבשי דרחמנא וכו', והבן. אתה אחד ושמך אחד וישראל גוי אחד. ואחר שכתב כל אחד ואחד חזר וכללם כולם, שאמר זאת חנוכת המזבח, לומר שכולם שוים וחביבים לפני הקב"ה, שלא תאמר מי שהקריב ראשון הוא יותר חביב ממי שאחריו לזה חזר וכללם כאחד: