שפתי כהן על התורה, במדבר ט:יד

1ועשה פסח. רבינו סעדיה גאון ז"ל פירש ועשה, ורצה לעשות. לפי שהוקשה לו ועשה עבר ועדיין לא עשה והיל"ל ויעשה. נוכל לומר שאמר ועשה מפני שהוא מדבר על אלו שהם טמאי מת מצוה שבאו לפני משה להוטים לעשות המצוה ולהשוות עצמן עם הצבור, ולזה אמר בתוך בני ישראל, כי אינו דומה מעטים העושים המצוה למרובים העושים המצוה ברב עם הדרת מלך ואין כונתם לאכילה ושתיה אלא לעשות המצוה בהידור, לזה אמר להם ששכרם כפול ומכופל ויחשב להם כאלו עשו פסח ראשון עם ישראל ויש להם גם כן שכר על פסח שני, ולזה אמר ועשה בלשון יחיד ולא אמר כמו שאמר אח"כ בחדש הראשון בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו, לא ישאירו, לא ישברו, ככל חקת הפסח יעשו אותו, הכל בלשון רבים, לפי שדבורו הוא עם כל איש ואיש, שכל אחד ואחד מהם הוא חשוב והגון בפני עצמו, ואם הם דואגים על שאינה נעשית מצות פסח שני בהדור, אני מעלה עליהם כאלו עשאוהו עם כל ישראל, ולזה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני לומר כל פרטותיו בלשון רבים, יעשו אותו, יאכלוהו, ישאירו, ישברו, הכל לומר שהוא מעלה עליהם כאלו נעשה בשתוף כל ישראל, לפי שהחושב לעשות מצוה ונאנס כו' מעלה עליו הקב"ה כאלו עשאה בכל פרטותיה:

2ובזוהר ז"ל, איש איש תרי זמני אמאי, אלא איש דאיהו איש ויתחזי לקבלא נשמתא עילאה והוא פגים גרמיה דלא שריא שכינתא עליה מ"ט בגין דאיהו גרים דהוא סחיב גרמיה ועל דא תווהת ואמר איש דיתחזי למהוי איש והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא, (ויהיה פירוש כי יהיה טמא לנפש בשביל הנפש שהיא השכינה שלא תשרה עליו). או בדרך רחוקה, נקודא דא איהו חד מעשרה נקודין באורייתא וכלהו אתיין לאחזאה מלה, מאי בדרך רחוקה בגין דבר נש דאיהו מסאב גרמיה מסאבין ליה לעילא וכיון דמסאבין ליה לעילא הא איהו בדרך רחוקה מההוא אורחא דזרעא דישראל אחידו ביה, הא איהו בדרך רחוקה אחיד דאתרחק מאן דמקרב לכון ולאתקשרא לכון כמה דאתון מתקשרין, אמר רבי יצחק והא כתיב כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה דאתחזי דתרין מילין אינון וכתיב או, אמר רבי יוסי כאן עד לא מסאבין ליה כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי לא ישרי עלוי קדושה דלעילא ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה, ע"כ. ואמר וחדל לעשות, כי היל"ל וחדל מלעשות מאי לעשות, אלא בא לומר שאפילו שעשאו ולא עשאו כהלכתו כמו שאז"ל כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם זה שאכל פסחו לשם פסח ופושעים יכשלו בם זה שאכלו אכילה גסה, זה מעלה עליו כאלו לא עשאו, לפי שנאמר פסח לה' שצריך שכל מעשיו יהיו לשם ה' שיהיה לשמה. ומה אם פסח שיש בו הנאה לגוף אמרה תורה שיהיה לשמה ק"ו לשאר מצות שאין בהם הנאה לגוף אלא עשייה בלבד שצריך שתהיה לשמה, ולזה תקנו ז"ל ברכת המצוה, כדי שיכוון בה:

3וכי יגור אתכם גר. שנראה לכם שהוא גר, לא תונו אותו לומר שעשיית הפסח הוא זכר ליציאת מצרים והוא לא היה במצרים לא הוא ולא אביו, לזה אמר לכם גר כי אתם אינכם יודעים כי אולי היתה נשמתו מישראל ונדחה לחוץ ועתה חזרה, א"כ חוקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ: