תולדות יצחק על התורה, דברים טו:ז
תולדות יצחק על התורה · Toledot Yitzchak on Torah, Deuteronomy 15:7
Open in the reader →1כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך באלו הפסוקים יש הרבה ספקות: הספק הא' היה ראוי שיאמר כי יהיה בך אביון מאחד אחיך לא תקפוץ את ידך אבל הלב אין כאן מקומו אלא מה שצריך העני שיפתחו ידיהם לו: הספק הב' למה אמר כאן במצות הצדקה והעבט תעביטנו שמצות צדקה בפני עצמה ומצות הלואה בפני עצמה ושם בפרשת אם כסף תלוה את עמי הוא מקומו: הספק הג' למה אמר והיה בך חטא דבר ידוע הוא שאחר שאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך ואם הוא דבר בליעל ידוע שחטא: הספק הד' מה זה שאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח ידוע הוא שאם לא יהיה אביון בקרב הארץ לא יצוה לתת צדקה שהצדקה אינה לעשירים אלא לעניים: הספק הה' והיא קושיא עצומה איך אמר כי יהיה בך אביון בארצך פתוח תפתח את ידך לו שנראה מזה שבחוצה לארץ אין אנו חייבין במצות צדקה ואינו כן שחובת הגוף היא ועוד חזר וקיים זה שאמר בסוף המצוה הזאת על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך: הספק הו' שבכאן אמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ולמעלה אמר אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך בארץ: והתשובה לכולם לראשונה שהזכיר לב בכאן משום דגרסי' פ"ק דמסכת בתרא הנותן פרוטה לעני מתברך בו' ברכות דכתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגומר והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות דכתיב ותפק לרעב נפשך וגו' לז"א לא תאמץ את לבבך אלא ראוי שתדבר על לבו אם אין לך ממון ואם יש לך ולא תקפוץ את ידך כי פתוח תפתח את ידך לו או נאמר לפי שיש נותני צדקה שאינם נותנין בסבר פנים יפות לז"א לא תאמץ את לבבך או נאמר שיש אנשים שיש להם דעת טובה עם העניים ומוציאים מטבע של זהב מן הכיס וכשהיא בידו עוצם ידו ואינו נותנה לז"א אחר שהוצאת הממון והרי הוא בידך לא תקפוץ את ידך אבל צריך שכשהוצאת המטבע מן הכיס תפתח ידך ולא תפתחנו מעט אלא פתיחה גדולה ולזה כפל כי פתוח תפתח את ידך לו ומה שאמר העבט תעביטנו שאין כאן מקומו נראה שהכוונה שיש עניים שימותו קודם שיקבלו פרוטה ולאיש כזה אז"ל שיתן לו לשם הלואה ולא יתבענו עוד וזה עצמו אמר הפסוק והעבט תעביטנו אם לא רצה לקבל צדקה תן לו לשם הלואה ובזה ישאר לו די מחסורו אשר יחסר לו ועכשיו נשאר כאן ספק שהיהודי יאמר בשנת שמיטת קרקעות אין ריוח שאין אנו זורעים ולא קוצרים ולא פירות באילן ואיך אתן צדקה שמצד אחד איני מרויח ומצד אחר אפסיד ועוד שאחר השנה השביעית יבוא שמיטת כספים בשמיני ואני מפסיד מה שהלויתי ואיך אתן צדקה ואשאר ערום ועריה וז"ש השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע הרי שמיטת קרקעות שנת השמיטה הרי שמיטת כספים שהיא בסוף השביעי והתחלת השמיני ומ"ש והיה בך חטא הוא על דרך מה שאז"ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה והטעם לפי שהתשובה היא חסד גמור שמה הועיל מי שרצח שישוב בתשובה שהרי לא ישיב לגופו נפש הנהרג בתשובה וכן מי שחלל שבת לא ישוב מקודש בתשובה אלא ודאי הוא חסד גמור כמו שאמר אוהבם נדבה כמתנדב שלא היה חייב בו וא"כ כשאומר אחטא ואשוב הנה התשובה היא סבת חטאו שאם לא יהיה תשובה בעולם לא יחטא ולא יתכן שהחסד שעשה הש"י יהיה הוא עצמו סבה לחטוא וכן השמטה היא מצוה גדולה ועתה איפשר שיאמרו רבים מישראל קרבה שנת השבע שנת השמיטה ולכן רעה עינו באחיו ולא יעשה צדקה ואם לא יקרב שנת השמיטה יעשה צדקה וז"ש והיה בך חטא פי' מצות השמיטה יהפך לחטא שהיא סבת חטא ולז"א בך כלומר השמטה היא מצוה לכל ישראל ובך שתאמר כך יהיה זאת המצוה לחטא: