תולדות יצחק על התורה, ויקרא יד:ד

1ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים. יש לשאול מדוע צוה הקב"ה כל אלו העניינים ומה ענין כל אלו הדברים עם טהרת המצורע. והתשובה לפי שהצרעת בא בעון דבור רע והדבור רע נחלק לשלשה חלקים. אחד לשון הרע. שני רכילות. שלישי מוציא דבה שאומר שקר על חבירו וזה נקרא מוציא דבה שנא' ומוציא דבה הוא כסיל אבל לשון הרע הוא שמדבר רע על חבירו והוא אמת שמספר מעשיו הרעים שהלשון הרע שולח פיו במה שהוא רע כמו שעושה הזבוב שאינו משים פיו אלא במקום שיש נגע ומכה וכן הרכילות הוא אמת ששומע במקום אחד ומספר מה ששמע במקום אחר ולזה אמר שיביא שתי צפרים. האחד כנגד מוציא דבה. השני כנגד לשון הרע ושני תולעת כנגד הרכיל לפי שהרכיל אוכל בשרו של אדם כמו התולעת ולכן צוה הצפור האחת שהיא ללשון הרע שישחט אותה לומר שישחוט יצרו הרע וישחוט לשונו ויקובל תשובתו אבל מוציא דבה השדים יוליכו נפשו ולזה אמר ושלח את הצפור החיה על פני השדה ואז"ל לפורחות שבשדה פי' לשדים שפורחים בשדה ועם כל זה אם יהיה תשובתו גדולה מאד תקובל ולזה אמר שהצפור הזה יטבול אותה בדם הצפור השחוטה ושני תולעת לרכיל לומר שחטאיו אדומים ונכתמים לפני הקב"ה שנא' אם יהיו חטאיכם כשנים ולפי שכל אלו השלשה הם פחותים ושולחים לשונם בנכבדים כמו שנאמר שתו בשמים פיהם פירוש שהם פחותים לכן צוה עץ ארז שהוא גבוה ואזוב שהוא קטן ולזה אמר ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אוזן המטהר הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית לפי שחטא בכל אלו המקומות שהיה קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו ועל האוזן בעבור ששמע שמע שוא וצוה שיתן הדם באלו המקומות לפי שבשביל שחטא באלו המקומות דמים לו ולשיכופ' עונו צריך שמכאן ואילך לא יחטא באלו המקומות ולזה צוה שיתן על אלו המקומות שמן על הדם כמ"ש ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אוזן המטהר הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית על דם האשם וזה לומר שאחר שדמים לו על חטאתיו יחזור בתשובה ושמן על אלו האברים אל יחסר שהוא רמז לשכל שיעשה בשכל כל דבריו ואמר עוד והנותר בשמן יתן על ראש המטהר לפי שאיפשר שעשה עוד רמיזות אחרות בראשו ומכאן ואילך שמן על ראשו אל יחסר: