תורה תמימה על קהלת י:ט

1מסיע אבנים וגו'. אמר רבא, מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם, בוקע עצים יסכן בם, מסיע אבנים אלו בעלי משנה כו ששונה משניות כל היום והוא מתעצב שמתקשה בפירושם בלא למוד הגמרא, ויתכן דקורא למשנה אבנים משום דדבריה הם אבני הפנה שעליהם נוסד התלמוד. , בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי גמרא כז מפרש יסכן מענין חמימות [סוכנת] שלמוד הגמרא מחמם ומעורר את הלב והרעיון, וקורא לתלמוד עצים מלשון עצה ותושיה. . (ב"ב קמ"ה ב׳)

2מסיע אבנים וגו'. מסיע אבנים יעצב בהם, מי שמסיע עצמו מתלמודו לסוף הוא מצטער, שמבקש דבר ואינו מוצא כח ר"ל שמסיע עצמו ומסיח עצמו מדברי תורה, לסוף יעצב בהם, כי ידרוש לאיזה דבר הלכה ולא ימצאהו שכבר שכחו, ומצינו כ"פ לחז"ל שדרשו שם אבנים לד"ת ולת"ח, כמו בתענית ד' א' עה"פ ארץ אשר אבניה ברזל דרשו כל ת"ח שאינו קשה כברזל וכו', ובמ"ר פ' ויצא והאבן גדולה, זה ב"ד הגדול וכו', ובמ"ר איכה דרשו כן עה"פ תשתפכנה אבני קודש, ובזוהר [תקונים ס"א ב'] ודברתם אל הסלע אלו בני נשא דמשתדלין באורייתא, ושם קמ"ג ב' אבן מאסו הבונים אינון מארי מתניתין, וקרוב לומר שכינו את התורה בשם אבן ע"ש הכתוב לחות אבן, ואת הת"ח ע"פ הדרשה בסנהדרין ל"ד א' עה"פ בירמיה כ"ג וכפטיש יפוצץ סלע למה נמשלו דברי תורה לפטיש, מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף ד"ת כן, ופרשו התוס' דצ"ל מה פטיש מחלק, יען כי האבן הוא מתחלק, הרי דשם סלע ואבן מוסב בכנוי לבעל תלמוד. ומה שראו כאן לדרוש כן, עיין מש"כ באות הסמוך. , ובוקע עצים יסכן בם – כל מאן דעמל בו לסוף נהנה בו, כמש"נ ותהי לו סוכנת (מ"א א׳) כט ר"ל כל מי שעמל בד"ת כמו הבוקע עצים שמתעמל. וכלל הדרשה י"ל משום דהמסיע מתלמודו הוא מפני כי הוא בעיניו כאבנים גדולות אשר אין לשאתם, ואולם העמל בו הוא בעיניו כעצים אשר יבקעום וישאום ונהנה מהם אחר הבקיעה, כמ"כ נהנה מנעימת התורה אחר העמל כנודע להעמלים בתורה לשמה. . (מ"ר)

3מסיע אבנים וגו׳. דבר אחר מסיע אבנים יעצב בהם – מסיע אבנים ממקום למקום יעצב בהם ל יתכן דרומז למ"ש בב"ק נ' ב' מעשה באדם אחד שהיה מסקל אבנים מרשותו לרה"ר ומצאו חסיד אחד אמר ליה, ריקה, למה אתה מסקל מרשות שאינו שלך לרשות שלך לגלג עליו אותו האיש [על שקרא לרשותו – רשות שאינו שלו, ולרה"ר – רשות שלו], לימים נצרך אותו האיש למכור שדהו והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים, אמר, יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינו שלך לרשות שלך [דברה"ר לעולם יש לו חלק] ע"כ, וזוהי הכונה מסיע אבנים ממקום למקום יעצב בהם לבסוף. , ובוקע עצים יסכן בם, א"ר מיאשה, בשכר שתי בקיעות עצים שבקע אברהם אבינו להר המוריה זכה שיקרע הים לבניו י"ב קרעים לא תפס הלשון שתי בקיעות משום דכתיב עצי, ומעוט רבים שנים, ובמ"ר פ' וירא פ' נ"ה דריש גז"ש נאמר כאן ויבקע עצי עולה ונאמר להלן ויבקעו המים, ללמד שהיה בקיעת הים כנגד בקיעת עצי העולה, כלומר בזכות זה. . (שם)