תורה תמימה על קהלת יב:ה

1גם מגבה ייראו וגו׳. [מהו גם מגבוה ייראו] שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים, וחתחתים בדרך – בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים לח חתחתים הוא מלשון חתת והלשון כפול כמו גלגלים, ותוהים ענינו פחדים וה' מתחלף בח', מפני שהם ממוצא אחד, כמבואר בכ"מ בתלמוד ומדרשים, ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה' לח'. וינאץ השקד – זו קליבוסת לט הוא העצם שהירך תקוע בו בולט ויוצא מרוב תשות כחו. ויסתבל החגב – אלו עגבות מ דומה עליו כסבל משא כבד. ודריש ויסתבל מלשון סבל וחגב כמו עגב, מפני שהעי"ן מתחלף בח' מפני שהם ממוצא אחד. , ותפר האביונה – זו חמדה מא שתבטל תאותו, ולשון אביונה הוא משורש אבה, ולכן אמרו בכ"מ שהאביון גרוע מעני, מפני שלבד עניותו עוד הוא תאב לכל ואינו משיג. . (שבת קנ"ב א')

2גם מגבה ייראו וגו׳. כהדין סבא כשזמנין לו לאיזה מקום הוא שואל, יש שם מעלות, יש שם מורדות, וחתחתים בדרך – מחתה של דרך נפיל עליו מב ר"ל אף כי אין כל פחד מאימה בדרך עכ"ז הוא מביא חרדה בלבו, והמלה חתחתים הוא מלשון אימה וחתה [חתת אלהים], והיא ממלות הכפולים, כמו גלגלים, קשקשים. . (מ"ר)

3גם מגבה ייראו וגו׳. רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, גם מגבוה ייראו וגו׳, בשעה שעלה נבוכדנצר לירושלים היה ירא מגבהו של עולם – ממלך מלכי המלכים, וחתחתים בדרך – מחתה של דרך נפיל עליו מג כמבואר באגדות שהיה חוזר מדרכו ושוב עלה שנית, וחתחתים מלשון פחד כמש"כ באות הקודם. , וינאץ השקד – זו נבואתו של ירמיהו, שנאמר (ירמיה א׳) מקל שקד אני רואה מד כלומר תצמח נבואת ירמיה שאמר מקל שקד אני רואה, והוי הפי' וינאץ כמו וינץ מלשון הנצו הרמונים, כי באותיות אהו"י נוהג יתרון, וכמו שדרשו במדרש חזית שמאלו תחת לראשי כמו שמלו, מלשון שמלה. , מה השקד הזה משעה שיניץ עד שהוא גומר פירותיו יעברו כ"א יום, כך כל גזירה לא היתה אלא מי"ז בתמוז עד ט׳ באב, ויסתבל החגב – זה צלמו של נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ג׳) נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב מה ומכנהו חגב בשם גנאי, ודריש ויסתבל שאינו יכול לסבול משאו מפני גובהו. וכלל שייכות מעשה הצלם של נבוכדנצר לחורבן המקדש י"ל דמכוון למ"ש באגדות שהביאו כל זהב שבירושלים ושפכו דימוס על רגליו של הצלם כדי שתהיה לו עמידה תקיפה לקיים מה שנאמר (יחזקאל ז') וזהבם לנדה יהיה [עיין פירש"י דניאל ג' א']. , ותפר האביונה – זו זכות אבות. כי הולך האדם אל בית עולמו – מבבל היו ולבבל חזרו מו האדם כנוי לישראל ע"ש הכתוב ביחזקאל אדם אתם, וע' יבמות ס"א א' ולפנינו בתו"ת בפ' חקת פסוק זאת התורה אדם כי ימות באהל, ומה שאמר מבבל היו רומז לאברהם שאביו היה מעבר הנהר. , וסבבו בשק הסופדים – זו גלות יכניה מז שקדמה לגלות צדקיהו י"א שנה, ובשעה שגלתה גלותו של צדקיהו יצאה גלות יכניה לקראתם. . (שם)

4וינאץ השקד וגו'. רבי לוי אמר, וינאץ השקד זה לוז של שדרה מח היא חוליא קטנה בסוף החוליות, ובעת שכל החוליות מתכחשות ונשפלות ע"י הזקנה זו בולטת כשקד מפני שהיא יותר חזקה, ועל שהיא בולטת מתוארה בשם וינאץ כמו הנצוץ שנוצץ ובולט. , ויסתבל החגב – אלו קרסוליו מט נראה דהיינו הך דהדרשה בגמרא שבת קנ"ב א' ויסתבל החגב אלו עגבות כמובא ונתבאר לעיל אות מ' יעו"ש אלא שבאה כאן בשנוי לשון. ותפר האביונה – זו התאוה המטלת שלום בין איש לאשתו שהיא בטלה נ עיין משכ"ל אות מ"א. . (שם)

5אל בית עלמו. א"ר יצחק, מלמד שכל צדיק יצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו, משל למלך בשר ודם שנכנס הוא ועבדיו לעיר, כשהן נכנסין כולן בשער אחד נכנסין, וכשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו נא טעם הדיוק מדלא כתיב אל בית העולם, אלא אל בית עולמו דמשמע כל אחד לעולמו המיוחד לו, ובמ"ר כאן אגדה זו בשנוי לשון קצת. . (שבת קנ"ב א׳)

6וסבבו בשוק הסופדים. בני גלילא אמרי, עשה דברים לפני מיטתך, בני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מיטתך, ולא פליגי, מר כי אתרי' ומר כי אתרי׳ נב ר"ל השתדל לעשות בחייך דברים טובים כדי שיזכירום לאחר מיתה כשילכו לפני המטה כמנהג בני גליל, או כשילכו לאחר המטה כמנהג בני יהודה, דכך היה מנהגם שבגליל הלכו לפני המטה וביהודה לאחר המטה. . (שם קנ"ג א')

7וסבבו בשוק הסופדים [יש אומרים] אלו התולעים נג יתכן דמפרש הסופרים כמו המפסידים בחלוף אותיות [כמו שדרשו בשבת פ"ה א' חורי הארץ מלשון ריח, וביומא ע"ה ב' וישטחו כמו וישחטו, ועיין לפנינו לעיל בפ' ולא ימלט רשע את בעליו (ח' ח') הבאנו הרבה דוגמאות לזה] והתולעים הם מכלים ומפסידים את הגוף, ושוק הוא תואר לגוף האדם. . (מ"ר)