תורה תמימה על קהלת ג:י

1ראיתי את הענין. איזה ענין – אמר ר' איבו, זה שיפוטו של ממון לה ר"ל משפטו ומנהגו. , לפי שאין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, אלא אם יש לו מאה מבקש מאתים לו עיין מש"כ בבאור מאמר זה אין אדם מת וחצי תאותו בידו – לעיל בפרש' ח' בפ' י"ג בלשון ענין רע אות ס"ב. . (שם)

2ראיתי את הענין. רבי יוחנן אמר, ראיתי את הענין – זה שיפוטו של גזל לז משפטו ודינו של גזל. , שהרי כ"ד חטאות סידר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא בגזל, דכתיב (יחזקאל כ״ב:י״ג) והנה הכיתי כפי אל בצעך לח אחרי שחשב הנביא כמה וכמה עבירות שעברו אמר והנה, דעון גזל קשה מכולם. ואמנם תמה אני שלא הביא מקור לדבר זה כמ"ש בסנהדרין ק"ח א' כמה קשה כחה של גזל, שהרי דור המבול עברו על כמה עבירות ולא נחתם גזר דינם אלא על גזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס וסמיך ליה קץ כל בשר וגו', וצ"ע. . (מ"ר)

3לענות בו. רבי לוי אמר, אם זכה אדם ועשה מממונו מצות הוא מתפלל ונענה בו, כמש"נ וענתה בי צדקתי, ואם לאו הוא עונה בו ומקטרגו לט ר"ל הכסף עצמו נעשה קטיגור שלו, ויהיה לפי"ז באור הלשון לענות בו מלשון לענות בו סרה (פ' שופטים) והוא ג"כ מלשון קטגוריא, ומ"ש מתפלל ונענה בו צ"ל דדריש לענות כמו לֵעָנוֹת (בנפעל). . (שם)