תורה תמימה על קהלת ג:יא

1עשה יפה בעתו. אמר רב, מאי דכתיב את הכל עשה יפה בעתו, מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקב"ה אומנתו בפניו. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, תלי ליה קורא לדבר אחר והוא לדידיה אזיל מ ר"ל כשתולין לו לחזיר על צוארו דקל רך הראוי וטוב למאכל [עיין עירובין כ"ח ב' וברש"י], והוא לדידי' אזיל להיות נובר באשפה. . (ברכות מ"ג ב')

2יפה בעתו. א"ר תנחומא, בעונתו נברא העולם, לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא, שנאמר את הכל עשה יפה בעתו מא ר"ל שנעשה יפה לפי שנעשה בעתו. ויש לומר דרומז למ"ש במ"ר ר"פ בראשית שקודם בריאת עולם זה היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן עד שברא עולם זה ואמר דין הניין לי. וזה הוא שעולם זה בשעתו נברא ויפה נברא. . (מ"ר)

3יפה בעתו. אלו אחר אמר את הכל עשה יפה בעתו הייתי אומר זה שלא אכל פרוסת מימיו הוא אומר את הבל עשה יפה בעתו, אבל שלמה שכתוב בו (מלכים א ה׳:ב׳) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וגו', לזה נאה לומר את הכל עשה יפה בעתו מב דרשה זו מכוונת בערך ענינה להדרשה דלעיל פרשה א' פסוק ב' בדרשה הבל הבלים אמר קהלת, אלו אחר אמר הבל הבלים וכו' יעו"ש וצרף לכאן. . (שם) יפה בעתו. רבי בון אמר, [באברהם אבינו הכתוב מדבר], ראוי היה אברהם להבראות קודם אדם הראשון מג משום שהיה ראוי שתחלת בריאת האנושית מיציר כפיו של הקב"ה תהיה שלמה בכל המעלות הרוחניות, וזה יאות לאברהם. אלא שאמר הקב"ה, אם אברא תחלה את אברהם ואם יקלקל מעשיו אין מי שיבא ויתקן אחריו, אלא הריני בורא אדם ואם יקלקל יבא אברהם ויתקן מד דהמתקן צריך להיות במעלה יותר גבוה ממי שהוא מתקן אותו, ואברהם גדול שבאבות ואין למעלה ממנו ולכן לא היה מי שיתקן אותו. וכלל ענין התיקון בזה נראה דהוא רק תיקון נשמתו וחלקו לעוה"ב, וע"ד שאמרו ברא מזכה אבא, אבל אין הכונה תקון ממש את המעשים המקולקלים שעשה בעולם, שהרי באמת כל מה שקלקל אדה"ר בעולם נשארו מקולקלים עד עולם כמו מה שגרם מיתה לעולם, וכן מה שנאמר ארורה האדמה בעבורך, וזה קלקול נצחי, ובזה יתבאר המ"ר לקמן ז' י"ג בפסוק ראה את מעשה האלהים שאמר הקב"ה לאדה"ר תן דעתך שלא תקלקל מעשי בעולמי שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך, ולכאורה זה סתירה מכאן שאברהם תיקן, אלא ודאי דהכא איירי רק בתקון נפשו וזכותו של אדה"ר, והתם איירי בתקון גוף המעשים, שהם באמת לא נתקנו, ודו"ק. . (שם)

4יפה בעתו. רבי יצחק אומר [בישראל הכתוב מדבר], ראויים היו ישראל מיד שיצאו ממצרים לכנס לארץ, אלא שהיו שם האילנות ישנות מימי נח, אמר הקב"ה, מה אני מכניסם לחורבה, אלא הריני מקיפן דרך המדבר מ' שנה כדי שיעמדו הכנענים ויקצו הישנות ויטעו חדשות ויכנסו ישראל לארץ וימצאו אותה מלאה ברכות מה ענין זה מחוסר באור, למה זה עתה יטעו הכנענים אילנות חדשות יותר מזמן הקודם, ולמה לא ימצאו ישראל עתה את אשר נטעו הכנענים זה מקרוב, אבל האמת דדרשה זו קטועה וחסרה היא, וצ"ל כמו שהיא בר"פ בשלח בזה"ל, כיון ששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ עמדו וקצצו הנטיעות שהיו להם, ומכיון ששמעו שנתעכבו במדבר מ' שנה היו סבורים שבמדבר תהא דירתם, עמדו ונטעו נטיעות אחרות וכו', ובזה מבואר גם לשון דרשה זו שלפנינו, שמכיון שקצצו הכנענים כל הנטיעות היפות לא נשאר כי אם הישנות והריקות מימי נח. אך בכלל צ"ע בעיקר טעם זה, דהא בפסוק כתיב מפורש הטעם שלא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אמר אלהים פן ינחם העם ושבו מצרימה, ואיך זה אמר כאן טעם אחר, וצ"ל דהטעם פן ינחם העם וגו' הוא רק להסביר למה לא הוליכם בדרך קצרה, אבל גם זולת זה צריך טעם על ההליכה ארבעים שנה, שהרי לא היתה הדרך כל כך רחוקה שיהיו צריכים ללכת זמן מרובה כזה, ועל זה נותן טעם מנטיעות, שהיו צריכים להמתין עד שיתבכּרו הנטיעות וכדמפרש. . (שם)

5יפה בעתו. ר׳ אלעזר אומר [בדוד המלך הכתוב מדבר], מחלוקת שהיתה בין רחבעם וירבעם היתה ראויה להיות בין דוד ושבע בן בכרי מו יתבאר ע"פ מ"ש בילקוט דמחלוקת זו היתה מפני חטא דוד, וא"כ היה זה צריך להיות בשעתו. , אלא שאמר הקב"ה עדיין לא נבנה ביהמ"ק ואני מכניס מחלוקת במלכות בית דוד מז ומפני זה יתעכב בנין הבית. אלא יבנה ביהמ"ק ואח"כ מה שיהיה יהיה. (מ"ר)

6יפה בעתו. רבי אומר, אפילו לדבר עבירה יפה בעתו מח ר"ל אפילו בדבר עבירה הכל נחשב לפי העת, אינו דומה כלה המזנה בתוך חופתה לאשה המזנה אחרי שנים רבות שעזבה בעלה, וכן אלו היו ישראל עושין העגל אחר כמה שנים לאחר מתן תורה לא היה החטא גדול כל כך כמו שעשו מיד לאחר מתן תורה, וכן כל כיוצא בזה. וגם י"ל דמכוין למ"ש בנזיר כ"ג ב' גדולה עבירה לשמה, ומפרש כגון יעל אשת חבר הקיני שנזדוגה לסיסרא כדי שתוכל להרגהו, וזהו שאמר אפילו לדבר עבירה יפה בעתו, כלומר כשהזמן והמצב גורם לזה. ויש לכוין לזה דרשת הירושלמי ביומא פ"ו ה"ה עה"פ אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו' בזמן שעונותיו של אדם כפי שניו, כלומר כפי ערך שנותיו וחום גופו ודמו, אז כשלג ילבינו, מפני שאין האשם גדול כ"כ מסבת תקיפת היצה"ר, יתר מכאן, כלומר שהחטא הוא שלא לפי ערך השנים, כגון שהזקן חוטא בחטא הראוי לצעיר לימים, אז רק כצמר יהיו. . (שם)

7העלם נתן בלבם. אהבת העולם נתן בלבם, אהבת תינוקת נתן בלבם מט מפרש במדרש שוחר טוב סי' א' דדריש העולם מלשון עוללים. , שאלמלא כן לא היה אדם בונה בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים. (שם)

8העלם נתן בלבם. רבי יונתן אומר, פחדתו של מלאך המות נתן בלבם נ כדי שיזכרו יום המיתה ולא יעמיקו לחטוא. , ור' אחווה בריה דר׳ זירא אמר, העלמת שם המפורש נתן בלבם נא ביוהכ"פ בעת שהיו שומעים אותו יוצא מפורש מפי כה"ג, היה נעלם ונשכח מהם מיד, וטעם הדבר יתבאר באות הבא. , ולמה כן, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף נב נראה דמוסב על העלמת שם המפורש, יען דעל זכרון יום המיתה א"צ טעם דפשוט הוא כמש"כ. ונראה הכונה, דהוא ע"ד מ"ש אין דורשין במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, ובמה לפנים ומה לאחור ומה למעלה ומה למטה, והוא מפני קדושת ודקות הענין אפשר שיטעו ויכשלו בהדעות ויחללוהו, וזוהי גם הכונה כאן בענין שם המפורש שמפני קדושתו היתירה אין מן הראוי שיהיה שגור בפי הכל, ולכן נשכח, וענין קדושתו הוא שעל ידו אפשר לדעת בעניני מעשה בראשית ומה לפנים ומה לאחור וכו', והם ענינים דקים שאין כל מוח סובל אותם, ואפשר גם לטעות ולתעות בהם, ומכוון לפי"ז הלשון מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף, והיינו עניני מעשה בראשית ומרכבה וכו'. . (שם)