תורה תמימה על קהלת ד:יב

1והחוט המשלש. נדרש בדרשות הקודמות.

2והחוט המשלש וגו׳. תניא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, כל שיש לו תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הוא בחזקת שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק מח ומבואר מכאן דתפילין של ראש ושל יד לחד מצוה חשיבי, שהרי חשיב כאן חוט המשולש משלש מצות, תפילין, ציצית, ומזוזה, ואי הוו חשיבי לשתים הרי כאן ארבעה, ונ"מ בזה לענין ברכה עליהן שא"צ לברך ברכות מיוחדות על שתיהן, אלא הברכה שעל תפילין של יד קאי גם על התפלה של ראש, ועי' באו"ח סי' כ"ה סעיף ה' מדין ברכות תפילין. . (מנחות מ"ג ב׳)

3לא במהרה ינתק. א"ר שמואל בר רב יצחק, שמר אדם עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך הקב"ה משמרו, דכתיב (איוב ל"ג, כ"ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. א"ר זירא, ובלבד שלא ישוב מט נראה הכונה ובלבד שלא ישתדל לשוב מדרכו הטובה, משום דבכלל מסר הקב"ה את הבחירה באיזה דרך לילך ביד האדם, ורק בזכות השתמרו כפעם בפעם מן העבירה שוב הקב"ה מסייעו, אבל במשתדל לשוב לדרך רעה יראה שתוהה על שהטיב ללכת עד כה, לכן שבה הבחירה כולה אליו לבדו. , מה טעם, דכתיב והחוט המשולש לא במהרה ינתק, לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק, אבל אם מטרחת עליו מפסק הוא נ נראה כונת לשון זה עפ"י מש"כ באות הקודם שמשתדל ללכת בדרך רע, ובזה הוא מטריח כולו כביכול להקב"ה שיניאהו מדרך זה, ובהאי גונא אינו מוצא עזר, משום דהבחירה ביד האדם, וכמו שהסברנו הענין באות הקודם, יעו"ש. וגם יש לפרש כונת הלשון מטרחת עליו, שניכר שההליכה בדרך טובים היא לטרחה ולמשא עליו, ולכן הוא כמו בועט בה ושב לדרך רעה אז מניחים לו לילך בדרכו זו. . (ירושלמי פאה פ"א סוף הלכה א׳)

4לא במהרה ינתק. כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. א"ר זירא, ובלבד שלא ישוב נא הבאור כעין מש"כ לעיל אות מ"ט, יעו"ש. , מאי טעמא, לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק, אבל אם מטרחת עליו מפסק הוא נב עיין מש"כ לעיל אות נ' וצרף לכאן. . (שם שם ה"ט)

5לא במהרה ינתק. קרי רמי בר חמא עליה דר׳ אושעיא בנו של ר' חמא בנו של ר׳ ביסא החוט המשולש לא במהרה ינתק ?נב וכהאי גונא דרשינן בב"מ פ"ה א' מפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו' מדור שלישי ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה. . (כתובות ס"ב ב')

6לא במהרה ינתק. מהו לא במהרה ינתק, א"ר זעירא, משפחת סופרים מעמדת סופרים, משפחת בני תורה מעמדת בני תורה, משפחת עשירים מעמדת עשירים נג יתכן דרומז להמשנה דעדיות (פ"ב מ"ט) האב זוכה לבן [כלומר מזכה לבנו] בעושר ובחכמה וכו'. , אמרו ליה, והא משפחת פלוני נפסקה עשרה, אמר להו, מי כתיב לא לעולם ינתק – לא במהרה ינתק כתיב, וזה הואיל ונתגאה נפסק מעשירותיה נד אולי מכוין למ"ש בסוטה ה' א' כל המתגאה סופו שמתמוטט ממצבו וערכו, והוא הדין ביתר הפרטים, כמו בתורה, שנפסקת ג"כ במדת הגאוה, כמ"ש בפסחים ס"ו ב' כל המתייהר אם ת"ח הוא תלמודו משתכח, ורק יען כי מעשה זו היתה בהפסקת עושר לא סיים כי אם בענין זה. . (מ"ר)