תורה תמימה על אסתר א:יב
תורה תמימה על אסתר · Torah Temimah on Esther 1:12
Open in the reader →1ותמאן וגו'. מכדי פריצותא הואי, דאמר מר, שניהם לדבר עבירה נתכונו ק לעיל בפסוק ט' בדרשה בית המלכות. , מאי טעמא לא אתאי, א"ר יוסי ב"ר חנינא, מלמד שפרחה בה צרעת קא פירש"י דבירושלמי יליף זה בגז"ש דכתיב בה ואת אשר נגזר עליה (ב' א') וכתיב בעוזיהו (ד"ה ב' כ"ו) כי נגזר מבית ה' מה להלן צרעת [דכן מפורש שם] אף כאן צרעת, עכ"ל. ולפנינו בירושלמי לא נמצאה דרשה זו, וידוע כי לפנינו חסר הרבה מירושלמי שהיה לפני הראשונים, ויותר מזה נראה חסר בירושלמי מגילה, כי מכל האגדות דמגילת אסתר שבגמרא ומדרשים לא בא כמעט מאומה בירושלמי. , במתניתא תני, בא גבריאל ועשה לה זנב קב דלדול בשר יתירה, וכמש"כ בערוך דכל דבר שהוא יתר נקרא זנב, ויש להוסיף עוד דהוא תואר לחתיכת בשר שאין בה תמונה ופרצוף והוא מכוער, וכעין שאמרו בעירובין כ"א ב' עה"פ ויבן ה' את הצלע חד אמר פרצוף וחר אמר זנב ולא פליגי, אלא דשניהם סוברין שהיה חתיכת בשר, ומר ס"ל דהיה בה צורה ופרצוף ומר ס"ל דלא היה בה כל צורה, ומכונה זנב, ובהכותב הובאה דרשה מירושלמי, כתיב בושתי (ב' א') ואת אשר נגזר עליה וכתיב בש"א (ט') וירם הטבח את השוק והעליה, מה עליה דהתם זנב [במקום אליה בחלוף אהח"ע] אף עליה דכאן זנב. והנה בירושלמי שלפנינו לא נמצאה דרשה זו, ועיין מש"כ באות הקודם. . (מגילה י"ב ב')
2ויקצף המלך וגו'. אמאי דלקה ביה כולי האי, אמר רבא, שלחה ליה, בר אהוריירא דאבי אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי, וההוא גברא אשתטי בחמריה, מיד וחמתו בערה בו קג בר אהוריירא הוא שומר הסוסים, וכונה לבלשאצר שמפורש בו (דניאל ה') ששתה יין מול אלף שריו כמו כולם יחד, וכנתה אותו בשם אהוריירא לפי ערך משרתו אצל נבוכדנצנר זקנה, ולכאורה אינו מבואר עיקר השאלה אמאי דלקה ביה כולי האי, דהא מפורש בכתוב סבת הקצף, מפני שמאנה לבוא, וצ"ל דסמיך על סוף הפסוק וחמתו בערה בו דמשמע בו מבפנים שלא גילה כעסו, ופריך למה זה דלקה בו מבפנים בסתר לבו, ומשני ששלחה לו בר אהוריירא וכו', והיה בוש מלהגיד זאת, ולכן בערה חמתו בו מבפנים, ומדוייק לפי"ז סיום לשון הדרשה מיד וחמתו בערה בו, ולא סיים במה שפתח ויקצוף המלך. . (מגילה י"ב ב')