תורה תמימה על אסתר א:ו

1חור. מהו חור, רב אמר חרי חרי נח יתכן דהפי' הוא מלשון חורים ונקבים כמעשה אורג. , ושמואל אמר מילת לבנה הציע להם נט דריש חור מלשון חיור, ור"ל כלי משי לבנים היקרים מאד. . (מגילה י"ב א')

2חור. ר' יצחק אמר, חור – בגדים שבני חורין לובשין ס דריש חור מלשון חורי הארץ, שרים ורוזנים. . (מ"ר)

3כרפס. מהו כרפס, א"ר יוסי בר חנינא, כרים של פסים סא כרים של משי, וטעם דרשה זו בכלל יתבאר עפ"י מש"כ בעלי הלשון שאין שורש בלשון הקודש יותר מג' אותיות, ועל המרובעים והמחומשים יאמר הבחור (סוף מאמר ד') שהם מלשונות אחרות, ויש אומרים שהם מורכבים, וכפי הנראה הדעה הזאת האחרונה קבלו גם חז"ל, שכן מצינו להם כמה וכמה דרשות עפ"י הרכבת מלים אחדות בתיבה אתת מרובעת ומחומשת, וכמו שדרשו (יומא כ"ח ב') דמשק -. דולה ומשקה, (ב"ב ד' א') אברך – בא רך (שם ע"ה ב') כדכד – כדין וכדין, (ברכות ל' א') תלפיות – תל שפיות פונים אליו, (עירובין כ"א א') תלתלים – תלי תלים, (יומא ע"ה ב') מחספס – נמוח על פס יד, (נדה ס"א ב') שעטנז – שוע טוי ונוז, והרבה כהנה, ואף הכא דריש עפ"י כלל זה. . (מגילה י"ב א')

4על גלילי כסף. ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא, חד אמר נגללין היו כוילון זה של ארון סב דגלילי כסף היינו כמין פרוכות המסך הפרושות על הפתח מרוקמות בחוטי כסף, ונקרא גלילי מפני שנגללין על הפתח מלמטה למעלה מצד חוץ לצד פנים או להפך. , וחד אמר, נקפלין היו כקלע זו של ספינה סג ס"ל שהיו כמין קלעים הפרושים מקצה לקצה, וכשרוצים מקפלין ומחברין קצותיהם כקלע של הספינה הפרוס, שבהורדתו מקפלין ומקמטין אותו. . (מ"ר)

5ועמודי שש. א"ר לוי, המחצב הזה לא נגלה לכל בריה אלא למלכות הרשעה הזאת, ואע"פ דכתיב בשלמה (ד"ה א' כ"ט) ואבני שיש לרוב, אלא שלמה היה נותן מרגליות מכאן ומכאן ואבני שיש באמצע סד עיקר הדרש הזה נסמך על זה, דזה הפעם הראשונה בכל המקרא שם עמודי שש, ולכן דרש דבאמת לא נתגלו עד כה. . (שם)

6מטות זהב וכסף. רבי יהודה אומר, הראוי לשל כסף – של כסף, והראוי לשל זהב – של זהב, אמר ליה ר' נחמיה, א"כ אתה מטיל קנאה בסעודה, אלא הם של כסף וציפויין זהב, ורבי תחליפא בר בר חנה אומר, של זהב היו והיו מחושקים בכסף, ושמואל אמר, הכרעין החיצונים של זהב והפנימי של כסף סה ר"ל הכרעין שלצד הבית היו של זהב ואשר לצד הקיר היו של כסף, ובגמ' איתא הן של כסף ורגליהן של זהב, ונראה שמכוין לדרשת המדרש, אלא שבא הלשון בקצור. . (שם)

7על רצפת וגו'. אמר רב נחמן, בוא וראה שלותו של אותו רשע מה הוא, שהיה ביתו רצוף באבנים טובות ומרגליות בהט ושש ודר וסחרת. (שם)

8בהט. א"ר אסי, אבנים שמתחוטטות על בעליהן, וכן הוא אומר (זכריה ט׳:ט״ז) אבני נזר מתנוססות על אדמתו סו ה' מתחלפת בח' מפני שהם ממוצא אחד, ורגילים חז"ל לדרוש עפ"י חלוף זה, וכן בסמוך פרשה ד' פסוק ה' ותקרא אסתר להתך, ועי"ש שהבאנו כמה דוגמות לזה. ובבאור הלשון מתחוטטות פירש"י שעשה להם רצפה באבנים חוטטות, כלומר שלא בא לידי אדם אלא ע"י טורח שמחטטים ומחזירים בעליהם אחריהם עד שמונאין אותן בדמים יקרים, עכ"ל. והנה לבד קושי הבאור אינו מבואר כלל הראיה מהפסוק אבני נזר מתנוססות, ובפי' ר"ת כתב מתחוטטות כמו מחטיאות בעליהן, כלומר, כל מי שנמצאת אצלו מתחייב למלכות מפני שאינן ראויות להדיוט, ולכן בעליהן נסים ובורחים, ולפי"ז יפרש הראיה מלשון מתנוססות כמו מניסות, מבריחות, יעוי"ש, וכמה דחוקים וטרודים כל הדברים. ואמר בני החו"ש כמ"ר מאיר שי', דקרוב לומר דיש כאן אך ט"ס קל, ולפיהו יתפרש הלשון והענין כמין חומר, והוא כי במקום מתחטטות צ"ל מתבוטטות [ב' תחת הח'], והבאור הוא, כי השם בהט שרשו נרחב מן בט, אבי נבט, וענינו מאיר ומבריק, כמו אלבסט"ר, ותרגום בהיר הוא בשחקים (איוב ל"ז כ"א) בטיט הוא בשחקיא, ובב"מ פ"ה ב' תרי בוטטי [או בוטיטי] דנורא, ופירש"י ניצוצות, וא"כ הוי שם זה נרדף עם שם נס, נסס, ולפי"ז יהיה הבאור שמתבוטטות על בעליהן – שמצהירים ומבריקים על בעליהן, כלומר, שנותנין להם חן ותפארת ויופי, מענין לוית חן לראשך, ומקביל להלשון והענין אבני נזר מתנוססות על אדמתו, ואשמעינן הכתוב מעשרו של אחשורוש שהיתה ביתו מרוצף באבנים טובות כאלה, וכבדרשה הקודמת, ובזה הכל עולה יפה ומבואר היטב. . (מגילה י"ב א')

9ושש. זו מרגלית שאהובה על בעליה סז דריש שש בשי"ן שמאלי ובקמ"ץ, מלשון ששון, והיינו שאהובה על בעליה ושש בה. . (מ"ר)

10ודר. רב אמר דרי דרי סח שורות שורות סביב. , ושמואל אמר, אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה, הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים. דבי ר' ישמעאל תנא, שקרא דרור לכל בעלי סחורה סט ר"ל שקרא דרור לסוחרים מתשלומי מכס, ודריש זה בשתוף המלה וסוחרת. . (מגילה י"ב א')

11ודר. ר' יוחנן אמר, זו מרגלית שמוציאה את בעלה לחירות, כמש"נ וקראתם דרור ע ר"ל שמוציאה את בעלה לחירות מחובותיו, לפי שע"י יקרותה הוא פודה עבורה כסף רב ומשלם לנושיו ונעשה בן חורין משעבודיו ושעבוד נכסיו. . (מ"ר)

12וסחרת. שיוצאת בכל פרקמטיא, כמש"נ עובר לסוחר עא ר"ל כל בעלי סחורה מתרצים לקבלה במחיר סחורתם, וזהו טעם הראיה מל' עובר לסוחר, אבל זולת כונה זו אין מן הצורך להביא ראיה למלת וסוחרת שהיא מלשון סוחר. . (שם)