תורה תמימה על אסתר א:ה

1ובמלאות וגו'. רב ושמואל, חד אמר, מלך פקח היה שהקדים הרחוקים לבני עירו, דבני עירו כל אימת שירצה יפייסם נא ולכן הקדים לשרי המדינות והחיל שהיו ממקומות שונים ורחוקים. , וחד אמר מלך טפש היה דאבעי ליה לקרב בני עירו ברישא, דאי מרדו ביה הנך הני הוי קיימי בהדי/ נב הוא ס"ל ג"כ כהדורש לעיל בפסוק הוא המולך דמלך מעצמו, ומבואר עוד שם שהוציא ע"ז הרבה שוחד, וא"כ הו"ל לחוש למרידה. . (מגילה י"ב א')

2משתה שבעת ימים. רב ושמואל, חד אמר שבעה חוץ ממאה ושמונים, וחד אמר שבעה עם מאה ושמונים נג טעם פלוגתתם בהקרי והכתיב ממלת ובמלאות, כי הקרי ובמלאות והכתיב ובמלואת, ומאן דאמר שבעה חוץ מק"פ דריש הקרי ובמלאות, דהיינו לאחר הק"פ עשה עוד ז' ימים, ומאן דאמר שבעה עם ק"פ דריש הכתיב ובמלואת, כשהגיע לז' ימים למלואת הק"פ ימים עשה וגו', ור"ל שבתוך הק"פ ימים היו בהם ז' ימים שבהם עשה משתה לכל העם הנמצאים בשושן. . (מ"ר)

3בחצר גנת ביתן. רב ושמואל, חד אמר, הראוי לחצר – לחצר, הראוי לגינה – לגינה, הראוי לביתן – לביתן, וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן, בגינה ולא החזיקתן, עד שהכניסן לביתן והחזיקתן נד גינה הוא מקום זריעה וביתן מקום נטיעת פרחים ושושנים, וי"ל דלא ניחא ליה להדורש הזה כהדורש הקודם הראוי וכו' עפ"י המבואר בסמוך פסוק ו' מטות זהב וכסף דגם שם דעת חד מ"ד הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב, ופליגי עליה שם משום דא"כ אתה מטיל קנאה בסעודה, יעו"ש. ולפי"ז גם כאן קשה לפרש כן כדי שלא יהיה מטיל קנאה בסעודה. . (מגילה י"ב א')

4בחצר גנת ביתן. במתניתא תני, הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים, אחד לגינה ואחד לביתן נה פי' ביתן עיין באות הקודם. . (שם שם)

5בחצר גנת ביתן. כיצד היו, ר' יהודה אומר, גינה מבחוץ וחצר מבפנים, ור' נחמיה אומר גינה מבפנים וחצר מבחוץ, א"ר פינחס, מקיים אני את דברי שניהם, כשהיה רוצה היה פורש את הוילון ועושה אותו חצר, וכשהיה רוצה היה קופל את הוילון ועושה אותה גינה נו ר"ל כשיהיה פורש את הוילון בין חצר לגינה אז נקרא החצר חצר לבד, וכשהיה מקפיל ונוטל את הוילונות והיו נראים הצמחים והירקות אז נקראו גינה. . (מ"ר)

6בחצר גנת ביתן. דבר אחר בחצר גינת ביתן המלך – שעמדה לו בדמים הרבה נז ס"ל דתיבת המלך מוסב על כולם על כל אחד ואחד, על חצר ועל גינה ועל ביתן, כלומר שכולם היו מצוינים בעשירות כיד המלך, ועלו כולם בדמים הרבה, . (שם)