תורה תמימה על אסתר א:ח

1והשתיה כדת. מהו כדת – כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משהיה פ פירש"י כדת של תורה אכילת מזבח מרובה משתייתו, פר ושלשת עשרונים סולת ונסך חצי ההין יין, עכ"ל. ובשם הגר"א מווילנא נתפרסם הפי' ע"פ המשנה דאבות כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, הרי דלאכילה לא נתן מדה וקצב כמו לשתיה, ולדעתי נוחה יותר פירש"י משום דלפירושו שייך לומר שנהג בסעודתו ע"פ מנהג קדומים בבית המקדש, וכמבואר לעיל בפסוק שהתפאר בענינים השייכים לביהמ"ק, משא"כ לפי' הגר"א אינו מובן מה טעם נהג בסעודתו ע"פ מדה כזו הנהיגה במתיגע על התורה וחי חיי עוני וצער, וצ"ע. ועיקר טעם דרשה זו והבאות אחריה בלשון זה הוא דכיון דלא פירש הכתוב כאיזו דת, לכן בודאי יש בו איזה כונה, ולכן מפרשים שנהג ע"פ איזה נמוס ומנהג קדומים. . (מגילה י"ב א')

2והשתיה כדת. מהו כדת – כדת כל מקום ומקום, יש מקומות שאוכלין ואח"כ שותין ויש מקומות ששותין ואח"כ אוכלין, דבר אחר, והשתיה כדת – כדת כל אומה ואומה, כהני כותאי שאין שותין מיין השמור בנאדות הביאו להם יין מכדים פא עיין מש"כ בסוף אות הקודם. . (מ"ר)

3אין אונס. א"ר אלעזר, מלמד שכל אחד ואחד השקוהו יין מדינתו פב ר"ל יין שרגיל בו, כדי שלא ישכרהו ולא ישתהו אלא לפי רצונו. . (מגילה י"ב א')

4אין אונס. אין אונס ביין חי פג שאינו מזוג, דמי שרצה ביין מזוג נתנו לו כזה, ובא להוציא שלא נהג כמנהג הפרסיים שהיו כופין את אורחיהם בסעודה לשתות יין חי כמבואר במ"ר כאן. , אין אונס ביין נסך פד ליהודים, וצ"ל דס"ל להדורש הזה כרשב"י במגילה י"ב א' מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה מפני שהשתחוו לצלמו של נבוכדנצר ולא כדעת תלמידיו מפני שנהנו מדברים האסירים שבסעודת אחשורוש, ולכן דריש כאן שלא נכשלו ביין נסך. אין אונס בשתיה בעל כרחו פה יתבאר ע"פ מ"ש בילקוט בשם מדרש אבא גוריון בזה"ל, א"ר לוי, כך היה טכסיס [מנהג] של אנשי פרס, היה להם כוס גדול מחזיק ארבעים שחציות [מין מדה] והיו משקים בו לכל אחד ואחד, אפילו מת אפילו משתגע היה שותהו, אבל באחשורוש לא היה מנהג גס זה. . (מ"ר)

5על כל רב ביתו. לעשות לגדולי מלכות שיהא כל אחד ואחד רשאי לצחק עם בניו ועם בני ביתו פו מדייק דאם היתה הכונה פשוטה שצוה המלך על כל שרי ביתו שיעשו כרצון איש ואיש, הול"ל על כל רבי ביתו, ומדכתיב על כל רב דריש שצוה על כל שר שאם ירצה יהיה ביתו עמו, אשתו ובניו, כי יש ששמחתם שלמה רק במסבת בני ביתם וכפי דמשמע מלשון התורה ושמחת אתה וביתך, וכתבו התוס' ובעה"מ בר"ה ו' ב' דלכן אשה חייבת בשמחת התג אע"פ שהיא מצוה שהזמן גרמא שנשים פטורות, אך מפני שאי אפשר להבעל לקיים שמחה בלעדה, יעו"ש. . (שם)

6כרצון איש ואיש. אמר ליה הקב"ה, אני איני יוצא מידי בריותי, בנוהג שבעולם שני בני אדם מבקשים לישא אשה אחת, וכי יכולה היא להנשא לשניהם, ואתה אומר לעשות כרצון איש ואיש, למחר באים לפניך שני בני אדם בדין, איש יהודי ואיש צר ואויב, וכי יכול אתה לצאת ידי שניהם, אלא שאתה מרומם לזה וצולב לזה פז מביא משל זה לרבותא, דאע"פ שענין זה בכלל אפשר להיות, שהרי אפשר לקרב אותם זה אל זה ולעשות שלום ביניהם ועם זה לצאת ידי שניהם, ולא כציור הקודם מנשואי אשה אחרת לשני גברים, דזה הוא בכלל מן הנמנעות, ואפ"ה לא היה ביכלתו של אחשורוש לצאת ידי שניהם וכדמפרש. . (שם)

7כרצון איש ואיש. כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב ביה איש יהודי, והמן, דכתיב ביה איש צר ואויב פח יתבאר ע"פ התרגום, למעבד כרעות גברא דבית ישראל וכרעות גברא דכל אומה ולשון, ועיקר הכונה לעשות כרצון ישראל וכרצון שארי האומות, ותלה ענין זה בשם מרדכי והמן שהם היו גדולי האומה בישראל ובעמים, וסמיך זה על הלשון איש איש דכתיב בשניהם ומיותר הוא היכי דכתיב השם מפורש, וכמש"כ בתו"ת ר"פ יתרו בפסוק וישאלו איש לרעהו, אלא לרמז על מעלותם וחשיבותם, ומלשון חז"ל ביומא י"ח א' אישי כהן גדול, והוא משום דשרש שם איש הוא יש [וכמו בלשון תרגום הוא מתורגם אית] ולכן יונח שם זה גם על מלאך, כמו ויאבק איש עמו דרשו מלאך ה', ובדניאל ד' והאיש גבריאל, ועוד הרבה. . (מגילה י"ב א')