תורה תמימה על אסתר ב:ז

1את הדסה. תניא, ר' מאיר אומר, אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר (זכריה א') והוא עומד בין ההדסים טו בין הצדיקים שגלו לבבל, ובשכינה משתעי קרא. , בן עזאי אומר, לפיכך נקרא שמה הדסה, לפי שהיתה לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדסה, ר' יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרוקת היתה [כהדסה] טו המלה כהדסה המוסגרת בין שני חצאי מרובע נמצאת כן בש"ס כ"י, והוא נכון, כי גם הוא מוסיף טעם לשם הדסה, ובגמרא מסיים [ואעפ"כ] חוט של חסד משוך עליה. ויובא לקמן בפסוק ותשא חן וחסד (י"ז) ושם יתבאר מקור לאותה דרשה ומה ששייך לדרשה זו. . (מגילה י"ג א')

2את הדסה. תניא, אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה, מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר, כך היתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן טז הבאור הוא משום דמטבע האדם אם הוא בעצם טוב הוא טוב לכל, ואם הוא בטבעו רע הוא רע לכל, וכמ"ש גמירי בישא לא הוי טבא, והנה אסתר היתה תופסת שתי הקצוות, היתה טובה מאד למרדכי ורעה מאד להמן, ומפרש בזה שהיתה נדמית בזה להדסה, שיש בה ג"כ מעין שתי קצוות כאלה, מתוקה בריח ומרה בטעם. . (מ"ר)

3היא אסתר. תניא, ר' יהודה אומר, הדסה שמה, ולמה נקרא שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה, ור' נחמיה אומר, לפי שהיו אוה"ע קורין אותה בשם אסתהר יז פירש"י ירח יפה כלבנה, [כפי הנראה מפרש אסתהר משרש סהר, והוא כנוי ללבנה בכתוב], וצ"ע שבאיוב ל"א כ"ו על הפסוק אם אראה אור כי יהל פרשו המפרשים [ובכללם רש"י] חמה בתקופת גבורתה, תרגומו אין אחמי אסתהר, הרי דשם זה כנוי לחמה ולא ללבנה, וכן מוכרח מפסוק גופיה דזה הלשון אם אראה אור קאי על השמש, שכן סוף לשון הפסוק וירח יקר הולך, הרי דמקודם איירי בשמש. וי"ל. . (מגילה י"ג א')

4אין לה אב ואם. אמר הקב"ה לישראל, אתם בכיתם ואמרתם (איכה ה') יתומים היינו ואין אב, חייכם, אף הגואל שאני עתיד להעמיד לכם במדי לא יהיה לו אב ואם, הדא הוא דכתיב כי אין לה אב ואם יח ובא בזה לנחמם כי אין חסרון אב מעכב מלעשות נסים וגאולה להם, שהרי נס ע"י אסתר נעשו נסים וגאולה, וע"ע בדרשה הבאה ומש"כ שם. וגם יש לפרש כוונת כלל הדרשה ע"פ מ"ש במ"ר ס"פ נח כל מקום שנאמר אין לה הוי לה, ותהי שרי עקרה אין לה ולד והוי לה, ובמ"ר איכה כ"פ ציון היא דורש אין לה – והוי לה ובא לציון גואל, אין לה מנחם – והוי לה, אנכי אנכי הוא מנחמכם, ועוד הרבה. ולפי"ז יהיה הבאור כאן אף הגואל שאני עתיד להעמיד מכם במדי לא יהיה לו אב ואם כדכתיב כי אין לה אב ואם – ואעפ"כ הוי לה, כלומר הוי מי שעמד לה במקום אב ואם, והוא מרדכי, וכמש"כ לקחה מרדכי לו לבת, כך אתם אע"פ שתתאוננו יתומים היינו ואין אב אפ"ה יהיה לכם מי שיעמוד לכם במקום אב, והוא כי אני אני הוא אביכם מרחמכם. . (מ"ר)

5ובמות אביה ואמה. וכי מאחר שנאמר כי אין לה אב ואם, מה ת"ל עוד ובמות אביה ואמה, א"ר אחא, ללמד דכשעברתה אמה מת אביה וכשנולדה מתה אמה יט עיין בדרשה הקודמת ומש"כ שם, ויש להוסיף עוד דבא לאשמעינן דאע"פ דע"פ הטבע היתה במצב כזה עצובה ושפלה [וכמש"כ הרמב"ם בפ"ו ה"י מדעות, היתומים נפשם שפלה מאד ורוחם נמוכה ואע"פ שהם בעלי ממון ואפילו יתומיו של מלך] ואין הקב"ה משרה שכינתו על עצבי רוח כמ"ש ביעקב ותחי רוח יעקב ששרתה עליו רוה"ק שנטלה ממנו עד כה, יעו"ש, אפ"ה זכתה אסתר לגדולות רבות כדי שתתגלגל על ידה תשועה גדולה לישראל. והנה אנחנו הרחבנו לשון הקושיא כפי הנראה לנו קצת מסגנון נוסחתנו בגמ', "כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה, למה לי", דמשמע דהדיוק הוא מסוף הכתוב, אך לפי"ז אינו מכוון דברי הדורש האומר ללמד כו', איפה מרומז זה בכתוב. אך בנוסחת ש"ס כ"י ליתא להמלות "למה לי" ועיקר הדיוק הוא, דאחרי דכתיב ובמות אביה ואמה אין כל צורך עוד לומר כי אין לה אב ואם [וכ"ה במ"ר כאן], ולכן קאמר דהכונה היא ללמדנו, דמיום הִוָלדהּ לא היה לה לא אב ולא אם, והוי כמו שלא היו לה אב ואם כלל, וזאת היא כונת רש"י כאן שהאריך לבאר הדבר, אף שבראשית דבריו לא פירש כן, אך הבאור הזה בכלל נכון הוא. – ויש להעיר כי הלשון ויהי אומן שבראש הכתוב ג"כ מסייע להדרשה הזאת, כי השם הזה הונח על המטפל בגדול ילד קטן יונק שדי אמו, כמו כאשר ישא האומן את היונק, ותקח נעמי את הילד ותהי לו לאומנת. . (מגילה י"ג א')

6לו לבת, תני משום ר' מאיר, אל תקרא לבת אלא לבית כ כפי הנראה נסמך על הדרשה לקמן פסוק כ' כאשר היתה באמנה אתו שטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי והיינו שהיתה לו לאשה, ודריש כאן לקחה מענין קדושין מלשון כי יקח איש אשה וכמ"ש דקיחה הוא קנין של קדושין (קדושין ב' א'), לפי"ז דריש לבת כמו לבית ע"פ הדרשה הידועה דהאשה מכונה בשם בית (שבת קיח ב'), ביתו זו אשתו (יומא ב' א'), אך עם כ"ז לא נתבאר ההכרח מדרשה זו בכלל, והלא הלשון ותהי לו לבת יונח כפשוטו על הגידול והחינוך, וכמ"ש (סנהדרין י"ט ב') כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדן, ומה איפה ההכרח להוציא המלה לבת מפשטה ולדרשה כמו שדורש. ואפשר לומר דמצא הדורש רמז לענין זה שדרש בפסוק גופי' אשר לפי פשוטו לא יעלה סגנונו יפה, כי הן זה פשוט שסבת לקיחת מרדכי אותה אליו הוא מפני שנתיתמה מאב ומאם, וסבת לקיחתה אל בית המלך הוא מפני היותה יפת תואר ויפת מראה, וא"כ קשה טובא למה הקדים הכתוב לספר סבת לקיחתה אל מרדכי מפני היותה יפ"ת ויפת מראה, כאלו אשר לוּ לא היתה יפ"ת לא היה מרדכי לוקחה לו, ובאמת היה צריך להסמיך סבה זו אל המאורע מלקיחתה אל בית המלך אשר שם הסבה אך זה שהיתה יפת תואר. ולכן דריש דאמנם כן, דמדהיתה יפ"ת ויפ"מ לקחה מרדכי לגדלה ולאמנה לו, ואחרי דלגדולי בת אין שייך התואר הזה, לכן הכונה שלקחה לגדלה לו לאשה. ודבר קיצור הלשון לבת מן לבית הביאו בגמרא שכן מצינו במשל אוריה ובת שבע דכתיב ובחיקו תשכב ותהי לו כבת דהיינו לבית. [והתם מוכרח לפרש לבית, יען דאיזו שייכות לשכיבת חיק עם תואר בת]. ובכלל לא לפלא הוא כתיב וקרי כזה, יען שכן מצינו באותיות אהו"י נוהג חסרון, כמו (פ' שמות) ותתצב אחותו במקום ותתיצב, ירושלם במקום ירושלים, ובעמוס (ה' ט"ז) הו הו במקום הוי הוי, ושם (ח' ח') ועלתה כאור במקום כיאור, והרבה כהנה, ואף הכא לבת במקום לבית. . (מגילה י"ג א')