תורה תמימה על אסתר ב:ט
תורה תמימה על אסתר · Torah Temimah on Esther 2:9
Open in the reader →1שבע הנערות. אמר רבא, שהיתה מונה בהן ימי השבת כא דריש יתור לשון הראויות לה, ורומז להדרשה שבתרגום שכל נערה היתה משמשה יום אחד מימי השבוע, ולכל אחת קראה בשם יום אחד מימי השבוע, ולזו ששמשה לפניה ביום השבת קראה בשם שבת והיתה יודעת שאותו היום הוא שבת. והנה איתא בתרגום ראשון פרטי שמות נערותיה בזה הלשון, חולתא הות משמשא בחד בשבתא, רוקעיתא בתרין בשבתא, גנוניתא בתלת בשבתא, נהוריתא בארבע בשבתא, רוחשיתא בחמש בשבתא, חורפיתא בשיתא, רגועיתא ביומא דשבתא, ע"כ, ואנחנו אמרנו להביאם הנה ולבארם, ואולי תצא מזה איזו תועלת לשפתנו. חולתא [ביום הראשון] על שם תחלת ויסוד הבריאה שבו, ע"ד הכתוב (תהילים צ׳:ב׳) ותחולל ארץ ותבל, או על שם שהוא ראשון לימות החול. רקועיתא [בשני] ע"ש הרקיע שנברא בשני בשבת. גינוניתא [בשלישי] על שם גינה של ירקות ועצים שנבראו ביום השלישי. נהוריתא [ברביעי] על שם המאורות הגדולים שנתלו ברביעי. רוחשיתא [בחמישי] ע"ש ישרצו המים. חורפיתא [בששי] ע"ד הלשון בחז"ל (תענית ב' ב' ) הא בחרפי הא באפלי פי' בקדמותא טרם זמן הנכון, ובסנהדרין ע' ב' פוק אחריפו, כלומר קדמו, וזה תואר ליום הששי שהוא קודם יום הנועד מתכלית הבריאה, יום השבת, וכהלשון הרגיל ערב שבת. רגועיתא [בשבת] על שם המנוחה והמרגוע שבו, והענין מבואר. . (שם שם)
2וישנה. מהו וישנה – רב אמר שהאכילה מאכל יהודי, שמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי כב פי' בערוך שהוא עשב הצומח על ראש חזרת, והוא מאכל שרים, ועיין עוד מש"כ באות הבא. , ור' יוחנן אמר, זרעונים האכילה, וכן הוא אומר (דניאל א׳:ט״ז) ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים כג יש לפרש כל ענין מחלוקת זו, משום דבודאי גם לבד אסתר נתקבצו הרבה בתולות יהודיות ע"פ גזירת המלכות, ואין ספק שהתנהגו עמהם בכבוד ובחסד, ועל כן קרוב לומר שלמענן היה מוכן מאכל כשר ליהודים, כמו לבנות עמים אחרים שאר מאכלים. אך אסתר אשר לא הגידה את עמה ובמצאה חן בעיני הגי נתן את הבחירה בידה לאכול מטוב בית הנשים אשר ייטב בעיניה אין אונס [ובזה ניחא מה שתיכף אחר זה מגיד הכתוב אין אסתר מגדת מולדתה וגו', כלומר ולכן לא הוקבע לפניה מאכל מיוחד לעם מיוחד]. ועל זה יסבו פלוגתת החכמים בזה, רב מבאר את התואר וישנה לטוב – על הטוב המוסרי, מאכל כשר ע"פ דת יהודים, ושמואל מפרש שהציע לפניה מאכל טוב בחומריותו, והוא קדלי דחזירי, שעל זה אמרו (חולין י"ז א') שהוראת הפסוק (פ' ואתחנן) ובתים מלאים כל טוב זו קדלי [או כתלי] דחזירי, אע"פ שלא אנסה לאכול מזה, ור' יוחנן מפרש תואר טוב על התועלת היוצא מאותו המאכל, והם זרעונים, שמצינו בדניאל וחביריו שאכלו זרעונים והיה מראיהם יותר טוב מבני גילם אשר אכלו דברים טובים. ולפי"ז אין צריך למה שפי' בערוך דקדלי דחזירי הוא מין עשב, ופשוט הדבר דהכריחו לפרש כן ולא כפשוטו משום דלא יתכן שאסתר אכלה זה, אבל לפי שכתבנו באמת לא אכלה זה, אלא בכלל הוצעו לפניה מאכלים שונים וגם זה בכלל ועם כל זה לא אנסוה לאכול, ודו"ק. . (מגילה י"ג א')