תורה תמימה על אסתר ה:יג
תורה תמימה על אסתר · Torah Temimah on Esther 5:13
Open in the reader →1וכל זה. [מהו וכל זה] – מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו, ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך אמר, וכל זה איננו שוה לי יט יתבאר ע"פ המבואר בכ"מ בתלמוד דלשון "זה" מורה על ההוראה על איזה דבר באצבע, כמו בסוף תענית ל"א א', עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד מראה עליו באצבע שנאמר ואמר הנה אלהינו זה, ובמנחות כ"ט א' יליף לשלשה דברים שהראה אותם הקב"ה למשה כהווייתם מלשון "זה" דכתיב בכולהו, יעו"ש. ובירושלמי סוטה פ"א ה"ח דרשו אבל כבד זה למצרים (פ' ויחי) מלמד שהראו באצבע על ארונו של יעקב, ובמכילתא פ' בא בעבור זה עשה ה' לי דרשו בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך על השולחן, והיינו טעמא כדי שיהיה באפשר להורות עליהם באצבע, ועוד הרבה מקומות, ואף הכא מדאמר וכל זה משמע שהורה על איזה דבר באצבע, ופרשו איזה דבר היה, ודרשו שכל גנזיו היו חקוקין על לבו, כלומר מצויירים או מפורשים, והראה עליהם על לבו באצבע ואמר וכל זה. . (מגילה ט"ו ב')
2וכל זה וגו'. א"ר חנינא, בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך אמר, כל זה איננו שוה לי, זה בא בפרוזבזלי וזה בפרוזבוטי, וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי כ ככר לחם תרג"י טולמא דלחמא (מ"ב ד'). ועיין בגיטין ל"ו א' בולי הוא מלשון עשירות וכמש"כ בפ' בחקתי ושברתי את גאון עוזכם, ודרשו אלו בולאות [עשירים] שביהודה, ובוטי – מלשון עניות, וכאן הפי' זה בא בפרוזבולי, מרדכי בא בטענת עושר והוא ע"פ המבואר באגדות שקנה את המן לעבד והמן בא בטענת עוני שמפני שמכר עצמו בככר לחם הוא בוש לראותו בכל פעם יושב לפני שער המלך ואינו משתחוה לו שבזה מזכיר לו את שפלותו לפנים. ובילקוט מבואר סבת מכירה זו, פעם אחת נתן המלך להם ממון ושגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה נטל המן ממון שלו ואכלו, ולא נשתייר לו מכספו מאומה, וכשבא להוציא על עניני מלחמה לא היה בידו כלום, אבל מרדכי הניח חצי הממון בידו, ואמר לו המן הלווני מממון שבידך, אמר ליה אין אני מלווך אלא א"כ תמכור עצמך לעבד לי, וקבל על עצמו וכתב לו כן, ועל מאורע זו קרו ליה עבדא דמזבן נפשיה בטלמא [בככר לחם]. ובזה הדרשה שלפנינו מבוארת. . (מגילה ט"ו א' ב')