תורה תמימה על אסתר ו:א

1נדדה שנת המלך. רבי תנחום אומר, נדדה שנת המלך – שנת מלכו של עולם, ורבנן אמרי – נדדו עליונים נדדו תחתונים א רבי תנחום סמך על הדרשה במ"ר לעיל דכ"מ שנאמר במגילה המלך סתם – במלך הקב"ה מדבר, והנה אע"פ דלא שייך בהקב"ה שינה ואפילו בלשון מליצי וכמש"כ לעיל (ג' ח') בפ' ישנו עם אחד, אך כפי המתבאר ממ"ר כאן (ריש פרשה י') הכונה שעושה הקב"ה עצמו כביכול כישן, והיינו כמסית דעת, וכמש"כ בתהלים (ע"ח ס"ה) ויקץ כישן ה', שפירושו שעד אותו הזמן החריש כישן. ורבנן דרשי דהמלך קאי על אחשורוש, ומפרש סבת הנדוד, שהיו המלאכים מבהילין אותו ואומרים לו, כפוי טובה, שלם טובה למי שעשאה [רמזו למרדכי], ויש עוד פירושים בזה. . (שם שם ב')

2נדדה שנת המלך. למה נדדה – נפל ליה מילתא בדעתיה, אמר, מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן, דלמא עצה קא שקלי למקטלי, הדר אמר, וכי לא הוי גברא דרחים לי דהוי מודע לי, הדר אמר, דלמא איכא אינש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיו, משום הכי ממנעי אינשי ולא מגלו לי, מיד – ויאמר להביא את ספר הזכרונות. (שם שם)

3נדדה שנת המלך. למה נדדה – לפי שראה בחלומו את המן נוטל סייף להרגו ונבהל והקיץ משנתו ב י"ל דגם דבר זה כמו הדרשה הקודמת דריש מהמשך הענין שצוה להביא את ספר הזכרונות שאמר אולי איכא אינש דעביד לי טיבותא ולא פרעתיו ולכן אין מגלים לי עתה מחשבת המן. ובמ"ר מבואר עוד דכיון שאמרו לו הנה המן עומד בחצר, אמר, הוא הדבר שראיתי בחלומי, לא בא זה אלא להרגני, והיתה רוחו סוער בקרבו, ועל כן החליט לעשות את אשר עשה בכל ענין זה. . (מ"ר)

4ויהיו נקראים. מלמד שנקראו מאליהם ג יתכן דמדייק דהו"ל לומר ויקראום לפני המלך, והלשון ויהיו נקראים משמע ליה שלא ברצון. והענין בכלל יתבאר ע"פ מש"כ בתרגום שני כאן בזה"ל, וכד חזי שמשי ספרא [דמלכא, ע' באות הסמוך] ית מה דחוי מרדכי על בגתן ותרש הוי מהפך ית פצימי [את הדפים] דספרא ובא הוי צבי למיקרי, והוי רעוא מן קדם מרי עלמא ואתגוללו פצמיא מאליהן והוו מתקרין מליא מן גו פצימיא קדם מלכא, ע"כ, וכמעט אין ספק שלזה כונה דרשה זו, או דהתרגום מפרש כן לשון דרשה זו. והמפרשים יש שלא פרשו מאומה ויש שפרשו בדוחק גדול. ובערוך [ערך נקראין] איתא שסופרי המלך וקוראי ספריו היו בני המן, ועיין מש"כ בזה לקמן פרשה ח' פסוק ט'. . (מגילה ט"ו ב')