תורה תמימה על איכה א:יט

1קראתי למאהבי. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ׳ אמור) וקראתם בעצם היום הזה, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים קראתי למאהבי המה רמוני קפב) עיין מש"כ לעיל פסוק א' בדרשה איכה אות ה' וצרף לכאן. הכונה עפ"י מ"ש הב"י באו"ח סי' תק"נ שאם היה אפשר לחול עשרה בטבת בשבת היה מתענים ולא היה נדחה כשארי תעניתים משום דכתיב בעצם היום הזה (יחזקאל כ"ד ב') דמשמע דוקא באותו היום, ואמרו בירושלמי קראתי למאהבי אלו נביאי האמת שהוסיפו לי עוד יום טוב שני של גליות לאהבני לאבי שבשמים – וז"ה אמרם ז"ל אלו זכיתם הייתם קוראים וקראתם בעצם היינו יו"ט אחד היינו דוקא באותו יום בחדש – (משום דבא"י היו יודעין מתי נקבע ר"ח ע"י ב"ד שבירושלים) ועכשיו שלא זכיתם (שאתם בגלות) הרי אתם קוראים קראתי למאהבי היינו ע"כ אתם עושים שני יו"ט משום שאין בני הגולה יודעים מתי נקבע החדש, מהגאון ר' יוסף שאול ז"ל. [פתיחתא למ"ר].

2קראתי למאהבי. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר קראתי למאהבי המה רמוני וישעיהו אמר (ס') וקראת ישועה חומותיך קפג) עיין מש"כ בבאור דרשה זו לעיל פסוק א' בדרשה איכה ישבה בדד אות ט"ו וצרף לכאן. [מ"ר פסוק א'].

3קראתי למאהבי וגו'. רבנן פתרי קרא בנביאי השקר, קראתי למאהבי – לנביאי השקר שהיו מאהבין אותי לעבודת כוכבים שלהם קפד) דריש כן מדלא כתיב לאוהבי אלא למאהבי בפעל יוצא שהיו עושין איזו פעולה לאהב אותם על דבר זולתם, אבל הם עצמם לא היו אוהבים להם. המה רמוני – לא זזו מתנבאין עלי שקר עד שרגלו אותי ממקומי, שנאמר (ב׳ י"ד) ויחזו לך משאות שוא ומדוחים, מדחים כתיב קפה) מלשון אם יהיה נדחך וגו', ר"ל שבסבתם נדחתי ונגליתי. [מ"ר].

4קראתי למאהבי וגו׳. רבי שמעון בן יוחאי פתר קרא בנביאי האמת, קראתי למאהבי – לנביאי האמת שהיו מאהבין אותי להקב"ה ואומרים לי הפרישו תרומות ומעשרות, המה רמוני – וכי יש תרומות ומעשרות בבבל קפו) עיין מש"כ לעיל א ת קפ"ד בבאור לשון למאהבי, ויתכן לפרש הכונה שגם נביאי האמת לא רצו שוב בתקנתם, מפני שהרבו לחטוא, ולכן גם כשהעירום על התשובה ועל המצות לא העירום על המצות הנכונות והשייכות למקומם אלא רק כאלה שאינם מחויבים בהם, וכדמפרש. ומה שאמר המה רמוני לא לגנאי הוא לומר שאמרו הנביאים להם ברמיה שלא כדת, כי במ"ר מסיים שם אלא בשביל לאהבני להקב"ה וכו' הציבי לך ציונים הצייני לך במצות שהיו ישראל מצוינים בהם, כי הכונה של הנביאים היתה למען שיהא זכרון א"י וירושלים חקוק בלבותם, וצוו להם להפריש תרומות ומעשרות שהם מצות התלויות בארץ – וגם ע"ד שאמרו בב"מ ק"א א' שהחמירו חכמים בנחלת אבותיו שהיה אצל עובד כוכבי' להפריש תרו"מ בכדי שיהא לו צער מזה אשר נאלץ להפריש תרו"מ משדה שאינו שלו וישתדל לקנות אותה מנכרי, כמ"כ כאן כשישראל רואין שנאלצו להפריש תרו"מ מקרקעות שאינם שלהם אז ישתדלו בתשובה ובמע"ט למען לשוב לא"י ולתת תרו"מ מארצם שלהם. ופשט הכתוב כך קראתי למאהבי שהמה רמוני לטובתי וכנ"ל המה הנביאים וגם קראתי לכהני וזקני, אכן בעיר גועו וגו'. [שם].