תורה תמימה על איכה ב:יב

1איה דגן ויין. דגן – גלוסקא נ) דדגן עצמן אינו בר אכילה, ועיין באות הסמוך. , ויין – יין מבושם בבשמים, ויש אומרים יין ישן נא) טעם הדרשה בכלל הוא משום דע"כ א"א לומר דעל אותה שעה היו דואגים שאין להם גלוסקאות ויין, דמה שייך להתאונן על זה, הלא די אם יש להם מיני מאכלים ומשקאות אחרים להשיב נפש, אלא ע"כ שזכרו את הראשונה בטוב להם, ואז היו באמת אמונים על כל טוב וזכרו את אשר אבד להם, וגם י"ל הכונה כי הם בהרגלם היו קוראין לגלוסקאות ויין ישן או מבושם דגן ויין סתם, וגם כעת היו שואלין כזה בתומתם מאמותיהם, וזה תפרש הדרשה. [שם].

2בהתעטפם כחלל וגו'. מעשה באשה אחת שאמרה לבעלה לך לשוק לקנות אוכל, הלך ולא מצא, והיה מפרפר ומת, אמרה לבנה, ראה, היכן אביך, הלך לשוק, וביון שראה אביו מת היה מתפרפר ומת גם הוא, ובנה הקטן בעי למינק ולא מצא חלב ומתפרפר ומת, הדא הוא דכתיב בהתעטפם כחלל ברחובות עיר בהשתפך נפשם אל חיק אמותם נב) כי בפסוק הקודם כתיב בעטף עולל ויונק ברחובות קריה, ואם כן גם הלשון כאן בהתעטפם קאי ג"כ עלייהו, ולכן מפרש גם המשך הלשון בהשתפך נפשם ג"כ עליהם וכדמפרש. [שם].