תורה תמימה על איכה ב:ב

1כל נאות יעקב. כי אתא רבין א"ר יוחנן, אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך יד) בכ"מ רגיל הכתוב לומר משכנות יעקב, ולכן דריש נאות מלשון נאוה ופאר [וכן בדרשות הבאות]. ואלה הששים רבוא עיירות של ינאי המלך היו נאים ומפוארים ביותר, והלשון ששים רבוא צ"ל דהוא ע"ד הפלגת הרבוי, ומקום הר המלך כתבו החוקרים דהוא כרך ביתר, ובלשון חז"ל נקרא ג"כ טור מלכא [עיין גיטין נ"ה ב']. [גיטין נ"ז א׳].

2כל נאות יעקב. כתיב (יחזקאל ט׳:ח׳) ויהי בהכותם ונשאר אני ואפלה על פני ואזעק ואומר אהה ה' אלהים המשחית אתה את כל שארית ישראל, אין שארית אלא צדיקים, לכך בא הכתוב ואמר בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב טו) הא דאין שארית אלא צדיקים י"ל דנסמך על הפ' שארית ישראל לא יעשו עולה, או על הפ' (ישעיהו ד׳:ג׳) והיה הנשאר בציון וגו' קדוש יאמר לו, וגם כאן כמו בדרשה הקודמת דריש נאות מלשון נאוה ופאר וכמש"כ באות הקודם, ופארם של ישראל הם הצדיקים, ולא נתבאר מה שאמר הלשון לכך בא הכתוב וכו' מהו לכך, וי"ל דהכונה בלע ה' את הרשעים ולא חמל גם את מי שראוי לחמול דהיינו הצדיקים [ואולי הוא ע"פ מ"ש (ב"ק ס' ב') כיון שניתן רשות למשחית שוב אין מבחין בין צדיק לרשע], ותהיה הכונה לכך בא הכתוב ואמר בלע ה' ולא חמל וכו', לכך הקדים הכתוב הלשון בלע ואח"כ הלשון ולא חמל, אף כי לפי פשוטו היה צ"ל להיפך, כי מקודם מסירים החמלה ואח"כ עושים המעשה. אך בכלל צריך באור מה שתלה מאמר זה בדברי יחזקאל, ומה שייכות הענינים זל"ז, וי"ל משום דכנודע היו ירמיהו ויחזקאל בזמן אחד, הראשון בא"י והשני בבבל, ואחרי דכפי המבואר היתה תכלית זעקת יחזקאל למען הצדיקים שבבבל, דריש שתכלית זעקת ירמיהו היתה ג"כ למען הצדיקים שבארצו הוא, בארץ ישראל. [מ"ר].

3כל נאות יעקב. דבר אחר כל נאות יעקב – דאמר ר' הושעיא, ת"פ בתי כנסיות היו בירושלים, וכל אחד היה לו בית ספר ובית תלמוד, בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה טז) וגם בכאן דריש נאות מלשון נאוה ופאר כמש"כ באות י"ד, וע"פ הבאור שבארנו באות הקודם יעו"ש וצרף לכאן. ויש להוסיף עוד בטעם הדרשה כל נאות יעקב אלו בתי כנסיות ע"פ הדרשה בסנהדרין ק"ה א' מה טבו אהליך יעקב – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ובטעם אותה דרשה עיין מש"כ בתו"ת במקומה בפ' בלק. [שם].

4כל נאות יעקב. דבר אחר כל נאות יעקב – כל נאותיו של יעקב יז) ר"ל כל תפארתו של יעקב וכמש"כ לעיל אות י"ד, וע' מש"כ בבאור באות ט"ו וצרף לכאן. , כגון ר' ישמעאל ור׳ שמעון בן גמליאל ור' ישבב ור' יהודה בן בבא ור' חוצפית המתורגמן ור' יהודה הנחתום ור' חנניה בן תרדיון ור׳ עקיבא ור' אלעור בן שמוע ור׳ טרפון יח) הם עשרה הרוגי מלכות שקדשו את השם בפרהסיא, ואע"פ שלא היו בזמן אחד לא חש בכ"ז לכללם ולדרוש עליהם פסוק זה, יען כי בכל זמן וזמן שקרה ענינם היה ראוי לקרוא עליהם זה הפסוק, וכן כללם בעל הפיוט למוסף יוהכ"פ, ויש גירסות שונות בענין השמות, ואכ"מ להאריך. [מ"ר].

5הרס בעברתו מבצרי. ר׳ יודן אמר, כל בירה ובירה שהיתה בירושלים לא היתה ראיה להכבש בפחות מארבעים יום, ויש אומרים בפחות מחמשים יום יט) ע"ד רמז דריש הלשון מבצרי, מאן דאמר ארבעים דריש מדלא כתיב בצרי וכמו בצורות ישבו (יחזקאל ל״ו:ל״ה), ומאן דאמר חמשים דריש עוד היוד מן בצרי דהיה יכול לכתוב בצר. , וכיון שגרמו עונות הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ [שם].

6חלל ממלכה ושריה. ממלכה אלו ישראל, כמש"נ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, דבר אחר ממלכה זה צדקיהו מלך יהודה, ושריה – אלו שרים של מעלה, כמש"נ (ישעיהו מ״ג:כ״ח) ואחלל שרי קודש כ) ר"ל השרים של מעלה שצדדו בזכות ישראל וקיום ביהמ"ק. וטעם הדרשה הוא דמדייק משום דדרך הכתובים בענינים כאלה להזכיר הקל תחלה, ואם היתה הכונה שרים – שרי מלך, הול"ל חלל שרים וממלכה, ולכן מפרש שרי מעלה, דהשתא באמת נקט הקל תחלה. [שם].