תורה תמימה על איכה ב:ג

1כל קרן ישראל. א׳׳ר יוחנן, אלו שמונים אלף קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה והרגו בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמן ונפל לים הגדול כא) פירש"י קרני מלחמה ראשי גייסות תוקעי קרן ומתאספים אליהם בני צבאם, עכ"ל. ולא אדע מה שייכות דרשה זו ללשון כל קרן ישראל שמוסב על קרן ישראל ולא על קרן או קרני הגייסות, ואולי מפרש לשון הכתוב בסירוס וכמו גדע כל קרן בחרי אף את ישראל, ומוסב הפעל גדע על הפועל כל קרן דהיינו האויב גדע. ומה שהכריחו לפרש כך ולא כפשוטו דקאי על הקב"ה, י"ל משום דברוב הפסוקים בפרשה זו [לבד פסוק ד'] בא אחר הפעל מפורש שם ה', איכה יעיב באפו ה', בלע ה', היה ה' כאויב, זנח ה', חשב ה', עשה ה', ומדלא אמר גם כאן גדע ה', לכן מסיב אותו אל מובן אחר – גדע האויב, וכדמפרש. גם יש לפרש טעם הדרשה משום דכיון דהעמיד השונא קרנות [גייסות] מסתמא העמידו כנגדו קרנות גם ישראל [ויש סמך לזה מפסוק וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק], וכשגבר האויב גדע הקרנות של ישראל, ושם קרן שבכאן י"ל דהוא מכוון להשם קָרנֶ"ט כנוי לשרי מצביאי מלחמה. [גיטין נ"ז א׳].

2כל קרן ישראל. עשר קרנות הן, של אברהם של יצחק של יוסף של משה של תורה של כהונה של לויה של נבואה של ביהמ׳׳ק של ישראל ויש אומרים גם קרנו של משיח כב) בכל אלה כתיב התואר קרן, באברהם כתיב (ישעיה ה') כרם היה לידידי בקרן בן שמן וסמך על התרגום שם אמר נביא אשבחי' כען ישראל דמתיל לכרמא זרעי' דאברהם רחימי, ולידידי הוא תואר לאברהם, כמו שדרשו על הפסוק מה לידידי בביתי דקאי על אברהם וכדכתיב זרע אברהם אוהבי, וביצחק כתיב נאחז בסבך בקרניו, ומבואר באגדות שהיה מוכן האיל לתכלית זו מששת ימי בראשית, והיתה זה לכבודו של יצחק שירום קרנו, וביוסף כתיב וקרני ראם קרניו, ובמשה כתיב כי קרן עור פניו ובתורה כתיב (חבקוק ג') קרנים מידו לו, ובכהונה כתיב (תהלים קי"ב) קרנו תרום בכבוד [וקאי על הכהונה כי המזמור הזה מיוסד על אברהם כדאיתא במדרשות, ובפ"ד דנדרים (ל"ב ב') איתא שניטלה הכהונה ממלכי צדק וניתנה לאברהם], ובלויה כתיב (דה"א כ"ה) להרים קרן, ובנבואה כתיב (ש"א ב') רמה קרני בה', ובביהמ"ק כתיב (תהלים כ"ב) ומקרני ראמים עניתני [ע"פ מש"כ בשוח"ט שבשעה שניצול דוד מן הראם נדר שיבנה ביהמ"ק גבהו מאה אמה כגובה הראם], ובישראל כתיב (שם קמ"ח) וירם קרן לעמו, ובמשיח כתיב (ש"א ב') וירם קרן משיחו. והעירני בני השנון מ' מאיר שי', דחידוש הוא שלא חשב המדרש קרן של דוד ע"פ הפ' דתהלים קל"ב שם אצמיח קרן לדוד, וכן קרן המזבח דכתיב כ"פ, והיא לכאורה באמת פליאה רבה. והשבתי לו, כי בנוגע לקרנו של דוד הנה עיקר ויסוד קרן של דוד הוא משיח בן דוד, ובסוף הפ' הנזכר, ערכתי נר למשיחי, וכ"ה בנוסח התפלה את צמח דוד וכו' דקאי על משיח, וקרנו של משיח הרי חשיב המדרש וממילא קרן דוד בכלל, ובנוגע לקרן המזבח, הנה ידוע דיסוד ענינו ותכליתו של ביהמ"ק הוא המזבח, כי תכלית ביהמ"ק לכפר, ועיקר הכפרה הוא על המזבח וכמש"כ (פ' אחרי) ואני הנה נתתיו על המזבח לכפר, וע' כתובות י' ב', וא"כ אחרי דחשיב המדרש קרנו של ביהמ"ק היינו הך דקרן המזבח. , וכולן היו נתונות בראשן של ישראל כג) ר"ל זכות כולן היה תלוי להן לולא חטאו כל כך, והוא ע"ד מ"ש בשבת פ"ח א' בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכ"א מישראל שני כתרים וכו' וכיון שחטאו ירדו מאה ועשרים רבוא של מלאכי חבלה ופרקום וכו'. , וכיון שחטאו נטלו מהן, הדא הוא דכתיב גדע בחרי אף כל קרן ישראל [מ"ר].

3השיב אחור ימינו. ר׳ יהודה ב"ר סימון אמר, כיון שגרמו עונות ונכנסו שונאים לירושלים נטלו את גבוריהם של ישראל וכפתו ידיהם לאחוריהם, אמר הקב"ה, אמרתי עמו אנכי בצרה, עכשיו בני שרויים בצער ואני ברווח – כביכול השיב אחור ימינו כד) אולי הכונה ע"ד הכתוב ימין ה' רוממה, ומכיון שרצה להראות אות שהוא מצטער עם ישראל השיב אחור ימינו, והיינו שהוא כביכול בשפל ובצער. עוד י"ל דהוא ע"ד מדרש תהלים מ"ב על הפסוק חלותי היא שנות ימין עליון (תהלים ע"ז) וכי יש חולי למעלה אלא שנשתנית ימין של עליון, והבאור הוא שמתאוננת כנסת ישראל על מה שגרמו העונות, ויהיה שעיר הכתוב, ואומר [ואחשב בלבי, והוא מדברי כנסת ישראל], כי חלותי – היינו מה שנעשיתי חולי או חולין מעונותי הם גרמו לשנות ימין עליון הייני מרחמים לדין כביכול וזה הוא אמרו גם כן כאן השיב אחור ימינו – היינו שבעת האהבה – בעת שכנסת ישראל רצוין לאביהם שבשמים אמר (שה"ש ב') שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, וכשאין ישראל רצוין לאביהם שבשמים אז השיב אחור ימינו, וזהו השתנות ימין עליון כביכול. [שם].

4כאש להבה. א"ר שמעון בן לקיש, כשהפורעניות באה לעולם אין מרגיש בה אלא יעקב, מאי טעמא – ויבער ביעקב כאש להבה כה) ומסיים במדרש וכן כשהטובה באה אין מרגיש בה אלא יעקב שנאמר יגל יעקב ישמח ישראל, וסיום זה מובא במדרש שוח"ט סוף סי' י"ד, ומסיים שם על זה בבאור, יגל אברהם וישמח יצחק אין כתיב כאן אלא יגל יעקב ישמח ישראל, ומזה מבואר דהפי' אין מרגיש בה אלא יעקב הכונה היא יעקב אבינו ולא דקאי על אומת ישראל, וטעם הדבר שיעקב מרגיש יותר משאר האבות כתבו המפרשים מפני שהוא נצטער ביותר בגידול בנים ונתן נפשו עליהם, כנודע. [שם].