תורה תמימה על איכה ד:ט
תורה תמימה על איכה · Torah Temimah on Lamentations 4:9
Open in the reader →1טובים היו וגו׳. טובים היו חללי חרב מחללי רעב – מלמד שהרעב קשה מחרב, ואי בעית אימא, סברא היא, האי מצטער והאי לא מצטער לד) ובזה יתבאר הפסוק דירמי' ט"ו והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב, וא"ר יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו, והוי רעב קשה מחרב, ונ"מ בזה י"ל לענין צדקה ופדיון שבוים כאלה, ועיין ביו"ד סי' רנ"ב מענין פדיון שבוים, וחידוש שלא ביררו הלכה זו מיתרון פרט אחד על חבירו. ואע"פ שאמרו בגמרא שהשבוי כולהו איתניהו בי', כלומר כל הרעות, בכ"ז הלא אפשר שימצאו מקרים שצריך לחקור איזה לבכר על חבירו, כגון אם אחד מוכתב לעונש מיתה ואחד גוע ברעב, מי קודם להצלה, וכדומה מקרים שונים, וצ"ע. [ב"ב ח׳ ב׳].
2מתנובות שדי. [בחורבן ראשון איירי] שהיו מתים מריח ירקות רעים, לקיים מה שנאמר שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי לה) ר"ל הא דכתיב מחללי רעב מוסב על זמן חורבן בית ראשון שהיה הריח הרע מהירקות נכנס לתוך נפוחי הרעב והיה כריסן נבקעת, והיינו דכתיב שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי שכריסן זב מבקיעת כריסן ע"י ריח תנובת שדי. , אבל בחורבן האחרון לא היו אלה הירקות, והיו מביאין גדיים וצולין אותן במערבה של עיר והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתים לו) ר"ל ולכן לא איירי קרא בענין בית שני כיון דמתנובת שדי כתיב וכמש"כ באות הקודם. [מ"ר].