תורה תמימה על רות א:ב

1אלימלך וגו'. ר"מ היה דורש שמות, אלימלך, שהיה אומר אלי תבא מלכות יג שהיה משבט יהודה וממשפחת נחשון בן עמינדב נשיא השבט, ולכן היה סבור שממנו ומזרעו יצאו מלכים. , נעמי, שהיו מעשיה נאים ונעימים יד כפי הנראה דריש גם המעלה נאים משם נעמי ובחלוף אות עי"ן באל"ף מפני שהן ממוצא אחד. , מחלון וכליון, שנמחו וכלו מן העולם טו מדייק מדלא כתיב שם האחד מחלון ושם האחד כליון, אלא ושם שני בניו מחלון וכליון, ודריש שכל אחד מהם ראוי להקרא בשני השמות, וזה הוא מפני ששניהם נמחו וכלו מן העולם, כלומר, שמתו בלא בנים, וע"ע בדרשה הבאה. . (מ"ר)

2מחלון וכליון. ובדברי הימים (א׳ ד׳ כ"ב) קורא להם יואש ושרף, הא כיצד, שמם מחלון וכליון, ולמה קורא להם יואש ושרף – יואש – שנתיאשו מן הגאולה טז ע"י שנשאו נשים מואביות ונתישבו שם. , שרף – שנתחייבו שריפה למקום יז על שיצאו מא"י, והעונש של שריפה הוא מדה כנגד מדה ע"פ המדרש רות רבה פרשה ב' שדרשו השם שרף ששרפו את התורה וכו' ללמדך שכל מי שבטל מן התורה דבר אחד כאילו שרפה עכ"ל המדרש וא"כ הוי שפיר עונש שרפה מדה כנגד מדה, וע' מהרש"א שם והפי' הזה לענ"ד יותר מורווח. ודעת חד מ"ד בגמרא דעיקר שמם היה יואש ושרף, והשמות מחלון וכליון הם כנויין, מחלון – שעשו עצמן חולין ע"י נשואי נשים נכריות, וכליון – שנתחייבו כליה למקום [וע' בדרשה הקודמת], אבל בגמרא הביאו ראיה לדעה ראשונה, ולכן העתקנו אותה. . (ב"ב צ"א ב׳)

3אפרתים. [מהו אפרתים], רבי יהושע בן לוי אומר, בני פלטין חשובים יח ר"ל שנתגדלו בפלטין [בהיכלות] חשובים, ודריש מלשון אפריון (שה"ש ג' ט') והוא בנין מלכים. ומאשר כי יש שמובן השם הזה בכתבי הקודש הוא איש משבט אפרים, כמו האפרתי אתה (שופטים י״ב:ה׳), לכן השתדלו לבארו כאן [שהיו משבט יהודה] בהוראות אחרות, ועי' באות הבא. ורבי יהודה ב"ר נחמיה אומר – שרים יט כלומר חשובים ומכובדים, וכמו שדרשו כזה באלקנה (ש"א א'), והוא מלשון חז"ל אפריון נמטיה (ב"מ קי"ט א') שפירושו חן וכבוד. ויתכן דשני הדורשים לא ראו לפרש בפשיטות אפרתים מעיר אפרת, יען דבעיקר שם המקום בית לחם יהודה כבר ייחס הכתוב לאביהם לאלימלך, ואם גם זה מורה ליחס המקום הו"ל להכתוב לקבעו ביחס מקומו של אלימלך. ולכן דרשו שמשמיע בזה יחס עצמם. . (מ"ר)

4ויבאו שדי מואב וכו׳. בתחלה באו בעיירות ומצאו אותם פרוצים בעבירות, הלכו ובאו להם לכרכים, מצאו אותם מדוחקים במים, חזרו והלכו להם לעיירות, הדא הוא דכתיב ויבאו שרי מואב ויהיו שם כ דייק יתור הלשון ויהיו שם, ודריש דפעם אחת באו לשם ולא היו [לא נתיישבו] שם, אלא חזרו ובאו פעם שניה והיו שם, וסמיך על הדרשה דלעיל פסוק א' דכל מקום שנאמר שדה הוא עיר. ועיין בעירובין כ"א ב' דיושבי כרכים יש בהם גזל ועריות, וצריך באור דהא כאן מבואר [דעיירות שהן קטנות מכרכים] הן פרוצים בעריות ולא הכרכים, וכן קשה מה שאמר באו לכרכים ומצאום מדוחקים במים, והלא מבואר בגמרא ע"ז י"ב דבכרכים מצויין יותר מים, וכבר עמדו ע"ז מפרשי המדרש, ולכן קרוב לומר דט"ס במדרש, וצ"ל ואח"כ באו לכפרים, וניחא הענין, שבכפרים מעוטה הפריצית, כמ"ש בשבת פ' א' כי תניא ההיא בעירניות, ופירש"י בנות כפרים אין צריכות צניעות כל כך, לפי שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם, עכ"ל. וע' חדושי הרד"ל על המאמר הזה. . (שם)