תוספתא כפשוטה על בבא בתרא א:יב
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 1:12
Open in the reader →143. מרחיקין את האילן מן הבור וכו'. משנתנו פ"ב מי"א. ובכי"ע בטעות: מן העיר , והיא ט"ס ברורה, כפי שיוצא מן ההמשך.
244. בין מלמעלן, ובין מלמטן, מן הצדדין. בכי"ו נמחק "מלמטן" ע"י נקודות. וגם בכי"ע: ובין מלמטה מן הצד, ונמחק "מלמטה" ע"י נקודות. ובד: בין מלמעלה בין מן הצד (וחסרה שם המלה שנמחקה בכי"ו ובכי"ע). ובמשנתנו הנ"ל רבו הנוסחאות. בהוצאות שלנו הגירסא היא: בין מלמעלה בין מן הצד, והיינו כגירסת ד בתוספתא, וכמו שתוקן בכי"ו ובכי"ע, אבל בהוצ' לו ועוד (עיין דק"ס): בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד (כגירסה המקורית בכי"ו ובכי"ע), ועיין הסיגנון לעיל ה"ה, שורה 23, ד"ה מרחיקין ומש"ש. ובבבלי שם (כ"ה ב'): תנא בין שהבור למטה והאילן למעלה, בין שהבור למעלה, והאילן מלמטה. ועיין בתוספות שם, ד"ה תנא, בחי' הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א ששאלו מה הוסיפה הברייתא על משנתנו, עיי"ש מה שפירשו, ויש שהכריעו שאין לגרוס במשנתנו "בין מלמטן". ומכולם מסתבר שלא שנו במשנתנו אלא שני אופנים. ובירושלמי שביעית פ"א ה"ב, ל"ג ע"ב: נישמעינה מן הדא מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמות ותני עליה (כלומר, בסיפא במשנתנו) בין מלמעלן בין מלמטן. ודוחה הירושלמי: או נימר בין שהאילן למעלן והבור למטן, בין שהאילן והבור מלמטן, ופירושו בסיפא ברור, שהכוונה שהן מן הצד, במפורש במשנתנו בנוסחאות שלנו. ואח"כ שואל הירושלמי: והתני אילן מלמעלן והבור מלמטן אילן מלמטן והבור מלמעלן וכו', וזו היא הברייתא שהביא הבבלי. והתוספתא כאן היתה לה במשנתה כגירסת הירושלמי במשנה ופירשה: בין מלמטה, ששניהם היו למטה, והיינו: מן הצד. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
344-45. ר' שמעון או' כשם שמרחיקין מלמעלה, כך מרחיקין מלמטה. בירושלמי הנ"ל: אתא עובדא קומי ר' יסא בי ר' בון, 56 כלומר, בבור מלמעלן ואילן מלמטן, כמו שפירש הרא"ף שם. שאר הפירושים דחוקים מאד. אמר יחידי הוא, 57 כלומר, התנא של הברייתא שהביאו לעיל שם: אילן מלמטן, והבור מלמעלן. ולא סמכין עלוי. ותני עלה ר' שמעון אומר כשם שאמרו מלמעלן, כך אמרו מלמטן. 58 כלומר, שמרחיקין את האילן מן הבור, אפילו הוא מלמטה מן הבור. וזו היא התוספתא שלפנינו כאן, ורמזתי לכך במחברתי תלמודה של קיסרין, עמ' 5. ולפ"ז הברייתא הסתמית שבבבלי הנ"ל ר' שמעון היא.
445-46. ר' יוסי מתיר, שלא ניתנו שדות אלא לנטיעה. במשנתנו הנ"ל: ר' יוסי אומר אף על פי שהבור קודמת לאילן לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו. ומלשון התוספתא מוכח שמותר לו לנטוע לכתחילה בצד הבור, ולאו דווקא אם כבר נטע. והריצב"א 59 לפי הגה"מ פ"י מה' שכנים ה"ה. מביא את התוספתא כאן, ומוכיח ממנה שלא אמר ר' יוסי שבכל דבר צריך הניזק להרחיק אלא בדברים שהן עיקר יישוב, או דירה, או תשמיש, שאין לו למזיק להניח יישובו, או דירתו, או תשמישו, והוא מביא גם את הירושלמי בסוגיין (פ"ב הי"א, י"ג ע"ג): טעמון דרבנין, מפני שיישוב העולם בבורות וכו', כך משיב ר' יוסי לחכמים כמה דאית לכון יישוב העולם בבורות, אף אנא אית לי יישוב העולם באילנות. 60 כסיגנון זה בירושלמי דמאי פ"ו ה"ג כ"ה ע"ב, גיטין פ"א ה"א, מ"ג סע"ב, להלן שם פ"ז ה"ג, מ"ח ע"ד. והרשב"א בחידושיו מביא את הירושלמי הנ"ל, והקשה שהרי בפירוש אמר ר' יוחנן (בבלי כאן כ"ז ב') שאילן הסמוך למיצר חבירו, מביא (כלומר, בכורים) וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ, ותירץ שרק לעניין בכורים אמרו כן, ואינו נקרא גזלן, מפני שיניקת השרשים אינה כלום לעניין בכורים, כמפורש בירושלמי כאן הנ"ל, אבל לעניין הרחקה מן הבור סוברים החכמים שכיוון שיישובו של עולם בבורות, לא התנה יהושע בזה, ולפיכך מרחיק, ור' יוסי סובר שעדיין ישנה לתקנת יהושע ואפי' בהא, משום דטפי הוי יישוב העולם באילנות מבבורות, דמים מצויין בעולם טפי, ולפיכך זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, ובהא הוא דאיצטריך למיפסק (בבלי כ"ה ב') כר' יוסי. ומדבריו משמע שלא אמרו כן אלא במים ובאילנות, ולא בשאר הדברים.