תוספתא כפשוטה על בבא בתרא י:יב

142. המסכין שחלק נכסיו על פיו, בין בחול בין בשבת, דברי המת יעשו וכו'. כל הברייתא בתוספות קנ"ו ב' בשם התוספתא. והלכה זו, כבר נשנית לעיל, אלא שכאן מוסיף "בין בחול בין בשבת" מפני המחלוקת שלהלן.

243-44. ר' אליעזר או' נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר וכו'. כלומר, דינו כבריא, וכמשנת קידושין פ"א מ"ה. ועיין לעיל ב"מ פ"ט ה"ט ובציונים שם. ובמשנתנו פ"ט מ"ז: ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסכן, נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף וכו', כלפנינו כאן. והגירסא "ר' אליעזר" מקויימת ע"י כל כתה"י (וכ"ה גם בבבלי גיטין י"ד ב' בכתה"י. עיין בשנו"ס שם, בהוצ' רמ"ש פלדבלום) ומתוך הסוגיא שבתלמוד, כמו שהוכיח מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, 35 אבל מ"ש שם (על הבבלי קנ"ו ב' "ולא לחוש לדברי ר' אליעזר"): "נתפרשו יפה בריטב"א" וכו', גם פירוש הריטב"א דחוק. ברם הדברים מתפרשים ע"י הרמב"ם בפ"ח מה' זכיה ומתנה ה"ג, שלר' אליעזר המצריך קניין אסור לעשות כן בשבת, אלא שאין חוששין לדבריו, ושכ"מ קונה גם בלי קניין, וקניין שאינו צריך הוא, ולפיכך מותר. והדברים נתבארו ביתר באור בפירוש הראב"ד שהובא בשטמ"ק שם קנ"ו ב'. ובטחו"מ סי' רנ"ד ובנו"כ שם לא הזכירו את דברי הראב"ד, עיי"ש שכמה מן הראשונים חולקים על כך, ועיין גם בתוספות עירובין ע"א א', ד"ה ומקני. עמ' 134. אבל ר"ת הגיה במשנתנו נגד כל הנוסחאות "ר' אלעזר" (במקום: ר' אליעזר). ואף התוספתא מקיימת את הגירסא ר' אליעזר, ועיין בתוספות הנ"ל ובתוספות גיטין י"ד ב', ד"ה ר"א, ומ"ש להלן. ובירושלמי פ"ט ה"ז, י"ז ע"א, פיאה פ"ג ה"ח, י"ז ע"ד, קידושין פ"א ה"ה, ס' ע"ג: שכיב מרע דר' אליעזר , כבריא דרבנן.

345. ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה בירושלם וכו'. וכן בבבלי כאן קנ"ו ב': אמר להן ר' אליעזר לחכמים וכו'. ור' אליעזר מביא מעשה זה לראייה שאף בשכ"מ צריך קניין. אבל בירושלמי הנ"ל (כאן, פיאה וקידושין) הובא מעשה זה כראייה שבקניין אגב אין צורך בצבורין. וכ"ה גם בבבלי קידושין כ"ו ב'. ועיין בבבלי קידושין שם מעשה דומה לשלנו. ובבבלי כאן קנ"ו ב' דחו ראייה זו, ואמרו שהמרוני היה בריא, ולא שכ"מ. ובמעשה השני שבקידושין שם: מעשה באדם אחד שחלה בירושלים, כר' אליעזר, ואמרי לה ברי היה, כרבנן, שהיו לו מטלטלין הרבה וכו'.

446-47. עמד וקנה סלע אחד סמוך לירושלם. בכי"ע: עמד וקנה סלע אחד בירושלם, עמד וקנה סלע אחד סמוך לירושלם. וכנראה שגירסא זו היא תיקון ל"סלע אחד בירושלים".

547-48. דרומו של זה לפל' ועמו מאה צאן ומאה חביות. בכי"ע מוסיף: מזרחו של זה ועמו מאה צאן ומאה חביות של יין נתונות לפלוני. והוספה זו איננה גם בד ובמקבילות.

648-49. בד"א בחול, אבל בשבת לא יעשה, ואם עשה עשוי. עיין בבלי קנ"ו סע"ב. ולפי פשוטו הכל הוא מדברי ר' אליעזר, והדברים אינם מובנים לכאורה, שהרי מן הרישא משמע שבין בחול ובין בשבת אין אמירתו מועילה. ומשום זה נדחק הר"י בתוספות קנ"ו ב' הנ"ל לפרש שבבא זו אינה מדברי ר' אליעזר, אלא סמוכה לדברי חכמים שבמשנתנו, עיי"ש. ולולי דברי רבינו היה נראה שהפירוש הוא: במה דברים אמורים שעל שכיב מרע להקנות בקניין, בחול, אבל בשבת לא יעשה כן, משום איסור קניין בשבת, אבל בדיעבד, אם עשה כן מה שעשה עשוי, כמפורש לעיל ביצה פ"ד סה"ד, עמ' 301. ועיין רי"ף ביצה פ"ה סי' תתקכ"ו, ומש"ש לעיל ה"ה, עמ' 1003, ובהערה 14 שם. ובבא זו היא שיטת ר"מ בדברי ר' אליעזר, כמפורש להלן. ועיין מ"ש בסמוך.

750-51. ר' יהודה או' ר' אליעזר או' בד"א בחול, אבל בשבת לא יעשה, ואם עשה עשוי וכו'. וכע"ז בד. ובכי"ע יש כאן השמטה ע"י הדומות. וטעות ברורה היא, והנכון הוא כמו שמעתיקים בתוספות קנ"ו ב' בשם התוספתא: בד"א בשבת, אבל בחול לא יעשה וכו'. 36 ומ"ש בתס"ר, עמ' 149 (בשם התוספות) אינו נכון. ובבבלי קנ"ז א': ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר בשבת דבריו קיימין, מפני שאינו יכול לכתוב, אבל לא בחול וכו'. ובגמרא למגילת תענית (י"ד אייר): שר' אליעזר אומר מעשה המת עושין בשבת עד (כלומר, לפני) שיכתוב וכו' וכע"ז במשנתנו פ"ט מ"ז, לפי הגירסא בבבלי (קנ"ו ב') בכי"מ, כ"י המבורג ועוד. 37 עיין במבוא לנוה"מ הנ"ל, עמ' 134. ואמרו בבבלי שם: מתני' מני ר' יהודה היא דתניא וכו' (כלומר התוספתא כאן). ובירושלמי שם (ספ"ט, י"ז רע"ב): אית תניי תני ומחליף וכו', כלומר, תנא אחר מחליף את המחלוקת בין ר' אליעזר ור' יהושע, והיינו ר' מאיר שבתוספתא כאן, כמו שפירשו המפרשים. ברם ברוב נוסחאות המשנה: 38 במשניות שלפנינו, הוצ' לו, קויפמן, משנה שבירושלמי ועוד, עיין במבוא לנוה"מ הנ"ל. וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין וכו'. ופירש לנכון מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ הנ"ל, עמ' 135, שר' יהודה הוא ששנה כאן את דברי ר' אליעזר בלשון "חכמים אומרים", כדי לפסוק כמותו, כדרכו של ר' יהודה, עיי"ש.