תוספתא כפשוטה על בבא בתרא י:יג

151-53. נפל הבית עליו ועל אמו, הואיל ואילו ואילו באין מכח ירושה אילו ואילו מודים שיחלוקו. פיסקא ממשנתנו פ"ט מ"י. ולא הוסיפה התוספתא אלא הטעם: הואיל ואילו באין מכח ירושה. וכן בפירוש ר"ג שם: מודים שיחלוקו, הואיל דהללו באין בכח ירושה, והללו באין בכח ירושה, אבל התם (כלומר, במשניות ח'-ט' שם) הללו באין לירש, והללו, בעל חוב וכתובת אשה באין בתורת חוב פליגי בה, דנכסים בחזקתן. ועיין בפירוש הרשב"ם למשנתנו שם.

253. אמ' ר' עקיבא מודה אני בזה כדברי בית הלל שהנכסים בחזקתן. במשנתנו הנ"ל חסרות המלים "כדברי בית הלל". ופירש"י (ב"מ ל"ז ב'): מודה אני בזה. אעפ"י שאני משל בית שמאי ואומר בשאר הנפילות יחלוקו אני מודה לב"ה שהנכסים בחזקתן. ובתוספות כאן קנ"ח ב', ד"ה אמר, דחו את פירש"י ונדחקו מאד בלשון. ובספר תורת חיים כאן הביא ראייה לפירש"י מן התוספתא כאן. ופירוש הראב"ן (ד' פראג ק"ט סע"ד) הוא סתום, וכנראה שפירש כפירש"י, כמו שהבין בתורת חיים הנ"ל. אבל קשה לפרש שר"ע מתלמידי ב"ש הוא, כמו שכבר השיגו בתוספות הנ"ל על פירש"י. ובחי' הריטב"א קנ"ח ב': פירוש לאו דוקא מודה, דהא מסתמא בההיא דלעיל נמי כב"ה סבירא ליה, וה"ק אפילו הייתי אומר למעלה יחלוקו, הייתי מודה בזה שהנכסים בחזקתן. ומדבריו משמע שכאן מסתבר יותר לומר נכסים בחזקתן מאשר במשניות הקודמות. ובפירוש ר"ג שם: מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן, שאין כאן אלא ממון אחד בלבד, ולא בעלי חוב (כלומר, שאין כאן מקום לדון מי עדיף. וכן אין כאן שאלה מי מוחזק יותר). ומסתבר כפירוש הרשב"ם שלשון זו היא אגב לשון הת"ק ברישא: אילו ואילו מודין שיחלוקו. ועיין בגמרא שם מחלוקת נכסים בחזקת מי.