תוספתא כפשוטה על בבא בתרא י:ב

16. האשה שהיתה משרת, והשביחה את הנכסים וכו'. בד: האשה שהיתה יורשת ועמדה והשביחה את הנכסים. ובכי"ע: האשה שהיתה כשרת 3 צוקרמנדל הוריד גירסא נכונה זו לשנו"ס, והעתיק בשיבוש: כשרה. ועמדה והשביחה את הנכסים. ואין ספק שגירסת ד הוא תיקון על פי דברי ר' ירמיה בבבלי קמ"ד א'. וכן וודאי גמור הוא שגם לפנינו צ"ל: שהיתה כושרת . 4 ונתחברה הוי"ו לכ"ף, ויצא: משרת. וכן בתשובת הר"ש משנץ (בשו"ת מהר"מ בר ברוך, ד' פראג סי' שי"ח): כדמוכח בתוספת במי שמת, דתניא האשה שהיתה כשרתה וכו'. וכן בתשובת הריצב"א (שם סי' שי"ט): אשה שהיתה מכשרת 5 בהוצ' בלוד בטה"ד: משכרת . וכו'. וכן בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב (ד' שאלוניקי, כ"ז ע"ב): האשה שהיתה כו' , וצ"ל: כו[שרת]. ופירש הר"ש משנץ שם: אשה שהית' כשרתה, פי' מכשרת 6 כלומר, זריזה וממולחת, מוכשרת, אשת חיל. וכן מתורגם אשת חיל (משלי י"ב ד', ל"א י') אתתא כשרתא. וכן בירושלמי ברכות פ"ב ה"ח, ה' ע"ג: והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו וכו'. וכבר הגיהו בהוצ' לונץ ע"פ כי"ר ומקבילות במדרשים: והיה מתכשר במלאכתו וכו'. ועיין במלונו של בן יהודה ערך כשר, 2543 סע"א, ובסה"י לכבוד ר"ל גינצבורג (אנגלית), עמ' 313, בהערה, ועיין קה"ר פ"ה, י"א. ואני מאריך בכך מפני שהמפרשים נשתבשו בפירוש הדיבור. וכן בקה"ר פ"ג, ט': מה מהני אומנה באומנותיה וכשירא בכשרותיה. ופירשו במתנ"כ ובפי' מהרז"ו שהכוונה לאדם כשר, לבעל מעשים טובים. והדברים כמעט שלא ניתנו להאמר, והכוונה כמו כאן: לזריז בזריזותיה. במלאכתה וכו', כלומר, אשת חיל. ובמשנתנו פ"ט מ"ג: האשה שהשביחה את הנכסים, השביחה לאמצע. ושאלו בבבלי שם (קמ"ד א'): אשה בנכסי יתמי מאי עבידתה. אמר ר' ירמיה באשה יורשת. 7 עיין רי"ף סי' תתשכ"א, ברשב"ם ובתוספות במקומם, בהגהת הב"ח ברשב"ם ובניסוח הריטב"א קמ"ד א' ד"ה ופרקינן. והיה מקום לומר שבאשה שאינה יורשת ואין לה חלק כלל בנכסים, לא תטרח בעד אחרים, ואעפ"י שהיא בתוך הבית, לא מחלה ונוטלת בשבח. והוכיח הר"ש (בשו"ת מהר"ם ב"ב הנ"ל) מכאן שאפילו באינה יורשת אינה נוטלת בשבח, שהרי בבבא שלנו לא נזכר כלל עניין האמצע, כמו שנזכר להלן בתוספתא בסמוך, והוא משום שבאשה שאינה יורשת עסיקינן.

2והביאוה לבית דין וכו'. בד: והביאונים לידי הריבוי. ובכי"ע: והבאתם לבית הריבוי. וגם לפנינו צ"ל: לבית הריבוי. 8 וכן העתיקו הראשונים שנביא להלן. וכ"ה להלן בסיפא בכל הנוסחאות, והוא כמו "בית הפסול" (משנת זבחים פ"ח מ"ג), "בית הספק" (כריתות פ"ו מ"ג, לפי שטמ"ק ומלא"ש במקומו, וכ"ה בתוספתא פ"ד ה"ד, בבלי שם י"ח א') "בית החשבון" (רגיל בתוספתא). ובתוספות כאן קמ"ג ב': בתוספתא גרסינן אם אמרו יתומים ]בפני ב"ד[ ראו וכו'. ובהגהת הב"ח שם: בתוספות ר"ח גרסינן אם אמרו בפני ב"ד. ועיין גם בחכמת שלמה שם. ברם אף בחי' הריטב"א שם: אבל בתוספתא ובירושלמי פירשו וכו', יש מפרשים דתוספתא וירושלמי לאו דווקא וכו'. ועיין במה"פ פ"ט ה"ג, ד"ה אם אמרו ואין ספק שהריטב"א שאב כאן מבעלי התוספות (והחילוף בין ירושלמי ותוספתא רגיל אצל הראשונים). ובכל אופן אין לו עניין לגירסת כי"ו בתוספתא כאן. ועיין בירוש' פ"ט רה"ד, ט"ז ע"ד, ומ"ש בפירושי לכרי"ז.

37-8. ולא עוד אלא אם יש שם נכסים שיש להן אחריות גובה כתובתה וכו'. בתשובת הריצב"א (בשו"ת מהר"ם ב"ב סי' שי"ט הנ"ל): וכן משמע ולא עוד כו', דלא מבעיא בשבח שאין לה, אלא אפילו כתובה אינה גובה מהן, אעפ"י שהשביח, אם הם נכסים שאין להן אחריות. 9 רבינו סובר שבנכסים שיש להם אחריות גובה את כתובתה מן השבח, כשיטת הרשב"ם, עיין להלן. ובשו"ת הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב (כ"ז ע"ב): "ולא עוד אלא אם יש להם אחריות נכסי' גובה כתובתה, ואם לאו, אינ' גוב' כתובת' עכ"ל התוספתא, הרי דפי' לא תטול כתובתה אף על השבח שהשביחה עצמה וכו', וא"כ נתבטלו דברי הרשב"ם דפי' דתטול על השבח, דע"פ מה שהוא אומר בתוספתא דלא תטו' השבח בכתובתה ר"ל אפי' בשבח של נכסים שיש להם אחריות, דאי במטלטלי מאי אירייא שבח אפילו מן הקרן". ולהלן שם (כ"ז רע"ד): "מה שפירש מורינו רבינו שיחיה דמה שאין האשה נוטלת כתובתה מן השבח, 10 בכורות פ"ח מ"ט. היינו מן השבח שהשביחו היורשים מן הנכסים, אבל בשבח שהשביחה היא עצמה מן הנכסים שבידה ודאי נוטלת כתובתה מן השבח, נפלאתי איך פה קדוש יאמר כזה, שאפי' יבא אליהו ויאמר לי לא הייתי שומע לו, חדא דבתוספתא איתא בהדיא והשביחתה והביאתה לבית הריבוי שאינה גובה כתובתה" וכו'. ודין משנתנו (בכורות פ"ח מ"ט): "ולא האשה בכתובתה" היא אפילו השביחה האשה.

48. ואם לאו, אין גובה אלא לפי חשבון. וכ"ה בד. אבל בכי"ע חסר כל זה, וכן חסר כ"ז לפני הראשונים הנ"ל. ולכאורה היה אפשר לפרש את הגירסא שלנו, שהכוונה לפי חשבון טרחתה, כיורד ברשות, או כיורד שלא ברשות, עיין במאירי, שם עמ' 600, וסוף עמ' 601 ואילך. והראשונים הנ"ל שלא גרסו כן בתוספתא, יפרשו שהוא פשוט, ואינו שייך לעניין שלנו דווקא. ובתשובת הריצב"א הנ"ל: ומיהו היה נראה דאינה מוחלת שכר טורחה כלל, אפילו אצל בניה, דלא מצינו מחילה אלא אצל אחין וכו', כגון מעות לעיסקא אינו כ"א שכר מועט, כיון שלא קבלה עליה אחריות, ובהא משמע דאיירי בתוספ'. 11 כלומר, שאין שם שכר טירחא. ועיין ברא"ש פ"ט סי' י'. אבל הלשון "לפי חשבון" מגומגם קצת, והיה צ"ל: גובה כאריס. ואפשר הואיל ובנידון שלנו יש חילוקים אם גובה כיורד ברשות, או שלא ברשות, נקטו "לפי חשבון". וצ"ע.