תוספתא כפשוטה על בבא בתרא י:ז

120-21. נשאו נשים והכניסו להן שדות וכו'. כל הברייתא בעיטור סוף חלוקת קרקעות, הוצ' רמא"י, כ"ז ע"ג, ובקיצור קצת בחי' הרשב"א קמ"ד ב'. ועיין בתשה"ג הקצרות סי' ס"ז הנ"ל.

221-22. ואם היתה הוצאה [מן האמצע] מביאין לאמצע וחולקין. וכ"ה ("הוצאה מן האמצע") בד, בכי"ע ובעיטור הנ"ל. ופירושו שאם הוציאו מן האמצע יציאות על השדות, חולקין גם את הפירות לאמצע. וכן פירש הריטב"א קמ"ד ב': בתוספתא וכו', ואפילו נשאו נשים והכניסו להם קרקעות בנדוניא, או בנכסי מלוג, הפירות לאמצע. וממנו בנ"י פ"ט סי' תתצ"ג. והסיגנון "מביאין לאמצע וחולקין" חוזר כאן כמה פעמים. וכ"ה לעיל פ"ח ה"ו וכתובות פ"י ה"ד, ואין פירושו "שאם באו לחלוק את הנכסים".

323-24. עשו כלים לנשיהם ולבניהם, הרי אילו של עצמן. הראשונים הנ"ל, ועיין במעשים לבני א"י שפרסם רב"מ לוין בתרביץ ש"א ס"א, עמ' 92 (הוצ' מיוחדת, עמ' 14) ואילך. והראשונים הנ"ל הביאו את הירושלמי קידושין פ"א סה"ד, ס' ע"ג, ובבלי ב"ק י"א ב'.

424-25. שלח האב שושבינות, כשהוא חוזרת, חוזרת בעיניה. בבבלי קמ"ד ב': ורמינהו שלח לו אביו שושבינות, כשהיא חוזרת חוזרת לו, כלומר לבן. ובמשנתנו אמרו: האחים שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב, חזרה שושבינות חזרה לאמצע וכו', כאן בסתם, כאן במפרש, כדתניא וכו' שלח לו אביו שושבינות סתם, כשהיא חוזרת, חוזרת לאמצע. ופירשו המפרשים את התוספתא כאן ע"פ הבבלי הנ"ל, ו"בעיניה" פירושו לבן עצמו גרידא, לבן ששלח על ידו. וקשה להכניס תוכן זה ל"בעיניה". ולפי פשוטו פירושו, שהשושבינות חוזרת כמות שהיא, ולא פחות, ואם שלח לו מאה זוז מחזיר לו מאה זוז, ואינו עניין להלכה שבבבלי, ושם נחלקו הראשונים בפירושה. עיין מאירי, עמ' 607–608.