תוספתא כפשוטה על בבא בתרא יא:ב

16. גופו של שטר, ביום פל', בשבת פלנית, בחדש פל', בשנה פל' וכו'. וכ"ה ("בשבת") גם בד ובכי"ע. 4 פירוש כל המפרשים שהכוונה לשבת פרשה פלונית (או: סדר פלוני) אינו בא בחשבון כלל, שהרי בא"י לא היו הסדרים קבועים. ואף Fischer (עיין לעיל הערה 2) והבאים אחריו תפסו שהכוונה לפרשת השבוע. ולא מצאתי בשום מקום במקורות א"י זמן של שבת, 5 בירושלמי שקלים פ"ה ה"ה, מ"ט סע"א: שם היום, שם שבת , שם חדש היה כתוב עליהן. והכוונה שם לשבת של משמר, והירושלמי חוזר ומסכם בזה: שם היום (כלומר, נזכר במשנתנו), שם שבת (כלומר, שהזכיר הירושלמי לעיל: שם משמר), ומוסיף שם חדש. וכן מסתבר, שהממונה היה מרגיש תיכף בשינוי שם המשמר מאשר מספר השבוע לחודש, ולא חזר בו הירושלמי ממה שאמר לעיל: שם משמר היה כתוב עליו. אבל בבבלי גיטין י"ז ב': כתוב בו וכו' חדש שבת וכו'. והכוונה למניין השבתות בחודש, כמו שפירש הר"מ בפ"א מה' גירושין הכ"ו. ופירוש כל המפרשים כאן תמוה מאד, עיין מ"ש לעיל, הערה 4.

27. ובמלכות פל'. עיין לעיל גיטין פ"ו ה"ג, עמ' 270, ומ"ש בח"ח שם, עמ' 890 ואילך. והתוספתא נקטה את תחילת השטר גרידא, וגופו של שטר כבר נזכר לעיל בסוף ה"א. ועיין בלשון משנת גיטין פ"ט מ"ג. ולא חזרו כאן על כל גופו של שטר מחמת פרסומו ופשיטותו.

3לא כתב שם היום בו, ידו על התחתונ' כל אותה שבת. עיין בבלי גיטין י"ז ב' הנ"ל.

48. כל אותו חדש. וכ"ה בד. ובכי"ע בטעות: כל אותה שבת.

510. היה כת' בו דהב, נותן לו דינר של זהב. כ"ה בד. ובכי"ע: נותן לו זהב, וצ"ל: נותן לו [דינר] זהב. וכן בבבלי קס"ה ב': ת"ר דהב, אין פחות מדינר דהב. וכן להלן בסמוך: דהב דאת חייב לי אין פחות מדינר של זהב. ובכי"ו באשגרה מלמטה: נותן לו שני דינרין של זהב. ושאלו בבבלי שם: אימא נסכא, אמר ר' אלעזר, דכתב מטבע. ובמשנת שקלים ספ"ו ומנחות פי"ג מ"ד: הרי עלי זהב, לא יפחות מדינר זהב. ובירושלמי שם ספ"ו, נ' ע"ב: א"ר לעזר והוא שהזכיר צורה, אבל אם לא הזכיר צורה מביא אפילו צינורה. ועיין בבלי מנחות ק"ז א' ובתוספות שם, ד"ה ודילמא. ועיין בלשונו של ר' אלעזר בבבלי שבועות מ' א'.

6דהב דינרין, נותן לו שני דינרין של זהב. וכן בבבלי הנ"ל: דהב דינרין ודינרין דהב אין פחות משני דינרין דהב. ועיין במשנתנו פ"י מ"ב. והוא ע"פ הכלל (תו"כ מצורע פרק ז' פרשה ה' ה"ה, ע"ט ע"א, ומקבילות בבבלי כתובות ע"ה א', גיטין מ"ו א'): ימים שנים. 6 ועיין מ"ש בהלכות הירושלמי להר"מ, עמ' י"ט, הערה ז'.

711. בדינרין דהב, נותן לו בשני דינרין של כסף. בחי' הרשב"א קס"ו א', ובכי"ע: בדינרין זהב וכו', כלפנינו. כלומר, נותן לו זהב בשוי של שני דינרי כסף. וכן בבבלי קס"ה סע"ב: דהב בדינרין אין פחות משני דינרין כסף דהב. וכן להלן שם קס"ו א': זהב בדינרין, אין פחות מבשני דינרין כסף זהב. ועיין במה שהקשו ותירצו שם. ובד: נותן לו כשני דינרין דהב. ואף שם הפירוש הוא שהוא נותן לו זהב בשני דינרין של כסף. ועיין להלן, ד"ה בדינרין כסף.

811-12. בדינרין ודהב, נותן לו שני דינרין של כסף ודינר של זהב. וכ"ה ברשב"א הנ"ל (בדינרין וזהב). ובד: כדינר של זהב. והנכון כלפנינו, אלא שצ"ל בתחילה: דינרין ודהב וכו', כמו שתיקן הרשב"א הנ"ל. וכן בריטב"א שם קס"ה ב': והם מתרצים דהכי גרסינן דינרין ודהב (כ"ה בכ"י החיד"א שם), ובכי"ע חסרות המלים "ודינר של זהב". ועיין להלן, ד"ה דינרין וכסף.

912. היה כת' בו כסף, נותן לו דינר של כסף. וכ"ה בד. ובכי"ע חסר. ואף כאן שאלו בבבלי: ואימא נסכא? אמר ר' אלעזר וכו', ואימא פריטי, באתרא דלא סגי פריטי דכספא. וכ"ה בכתובות ק"י ב'. 7 עיין ירושלמי קידושין פ"א ה"א, נ"ח ע"ג, שבועות פ"ו ה"א, ל"ו ע"ד: סוף מטבע כסף מעה. ושם מדברים בכסף של תורה. ועיין בבלי קידושין י"א ב', ברש"י ובתוספות שם. וסתם "כסף" במקום התנא שלנו ובזמנו כוונתו דינר, כמו שהסיקו בתוספות כאן, סד"ה אימא נסכא.

1012-13. כסף דינרין, נותן לו שני דינרין של כסף. וכ"ה בד, ופשוט הוא. אבל בכי"ע חסרה גם הלכה זו.

1113. בדינרין כסף, נותן לו כשני דינרין של זהב. וכ"ה ("כשני") גם בד. ובכי"ע לנכון: בשני דינרין של זהב. והמפרשים מגיהים כאן: בדינרי , והוא ע"פ הבבלי קס"ו א'. אבל בירושלמי אין זכר לחילוק בין דינרין ל"דינרי". 8 עיין ירושלמי שבועות פ"ו ה"ג, ל"ז ע"א, ואינו עניין לכאן. ופירושו כאן פשוט, שהרי אמרנו לעיל שאין מטבע של כסף פחותה מדינר, ולא יתכן לומר בדינרין כסף, אלא לכל הפחות "בשני" דינרין. ולפיכך אין הכוונה אלא לדינרין של זהב, ונותן לו כסף בשני דינרין של זהב, והיינו חמשים דינר. ועיין לעיל, ד"ה בדינרין דהב.

1213-14. דינרין וכסף, נותן לו שני דינרין של זהב ודינר כסף. וכ"ה בד ובכי"ע. וכן בחי' הריטב"א קס"ה ב': כסף ודינרין נותן לו שני דינרין מזהב ודינר כסף. ואף כאן מגיהים המפרשים "דינרי וכסף" ע"פ הבבלי כנ"ל, ואין צורך. ועיין לעיל, ד"ה בדינרין ודהב, ומש"ש.

1314-15. דהב דאת חייב לי אין פחות מדינר של זהב, כסף דאת חייב לי וכו'. ודינו כלעיל, ומלמדת התוספתא שלאו דווקא במקח וממכר אלא אפילו בתביעת הלואה הלכה כן.

1415-16. דהב דינרין, דאינון דיחמי, והשאר מחוק, אין פחות מדינר של זהב. וכן בד: דאינין דיחמי וכו'. ובכי"ע: דאינון דחמי וכו'. ומתחילה שערתי שצ"ל: דאינון דרחמי, 9 והרי בכמה כתי"י אין להבחין בין יו"ד לרי"ש, וכמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל מ"ה סי' ב': ורי"ש כותבין גג שלה קצר. עד שנקראת במקום אחר כמין יו"ד. וחילוף זה במקורות שלנו בהרבה כמה מקומות. והשאר מחוק וכו' והכוונה לאדרכמונין (δραχμαί) וככתיב של ימי הבינים. 10 ע"פ הערבית, עיין כפו"פ פט"ז, עמ' שפ"ג (בשם רב האיי גאון). וכן תכופות בפיה"מ להר"מ. והיה נהוג אצלם בשטרות לפרט אח"כ את המטבע הגדול. ואמרו במשנתנו (פ"י מ"ב): זוזין מאה, דאנון סלעין עשרין, אין לו אלא עשרין וכו', כסף זוזין, דאינון ונמחק אין פחות משנים. וכן בשטר יוני מזמן התנאים 11 עיין בספר Les Grottes הנ"ל (לעיל הערה 3), עמ' 241. ἀργυρίου τ[υ]ρί[ου] ... οἴ εἰσιν στατῆρες δεκ[α]δύω καἰ δηνάρια δύο κτλ. כלומר, כסף צורי דאינון שנים עשר איסתר ושני דינרין וכו'. וראינו במשנתנו הנ"ל שלפעמים והפרט סותר את הכלל ואינו נותן אלא את הממועט, ואף כאן שנמחק הפרט אינו מקבל אלא דינר זהב אחד, שמא לא יצא מן הפרט אלא דינר זהב אחד. 12 אבל אין לחשוש לפחות מדינר, משום שדינר חסר יותר מן החצי אסור לקיימו, עיין מ"ש לעיל ב"מ פ"ג הי"ח, שורה 62, ד"ה הסלע עד שקל. אבל כמעט וודאי הוא שיש כאן נוסחא כפולה, וצ"ל: דיהמו (כלומר, שהם), והיא ארמית עתיקה, ארמית של שטרות (עיין עזרא פ"ה, י"א, י"ב, י"ד ועוד). ובמשנתנו פ"י מ"ב: זוזין מאה דאינון סלעין עשרין וכו' דאינון תלתין סלעין וכו'. אבל במשניות מטיפוס א"י: דיהימו, 13 כ"י קויפמן ופרמה. די הימו, 14 משנה שבירושלמי. וכן במלא"ש: כד מצאתי מוגה. דיהמו, 15 הוצ' לו: דיהמו... דיהומו. ועיין מ"ש תלמידי ר"מ פרידמן, Jewish Marriage in Palestine, עמ' 60, ובהערה 52 שם. ואין הבדל בין הלשונות, והוא "דיהמו" הוא "דאינון", אלא שהראשונה היא עתיקה יותר, כמו שמצוי בשטרות. ובתוספתא נשרדו שתי הנוסחאות. ואח"כ מצאתי שכבר הרגיש בעיקר הדברים בשירי מנחה כאן.

1516-17. דריאבון, נותן לו כל מה שדריאבון שהוא שוה. וכ"ה בד. ובכי"ע: דריכון, נותן לו כל מה שדריכון שהוא. וכנראה שצ"ל: כל מה שדריאכון שוה, כמו שהוא להלן בסמוך, וכנראה, שבזמן התנא שלנו לא היו משתמשים בדריכונים (Δαρεικοί) של זהב מפני גודלן, 16 עיין מ"ש לעיל ח"ד (שקלים), עמ' 679. ולפיכך נותן מטבעות אחרים בשויין. ועיין בבלי שבועות מ' א'.

1617. כיוצא בו, הנושא ונותן עם חבירו בשוק, ואמ' לו וכו'. כלומר, לאו דווקא בשטרות בכתב, אלא אפילו בהודאה על פה הדין כן. והסופר בכ"י שלנו המשיך את המלים "כיוצא בו" למעלה, ונתן נקודה וריוח אחרי מלים אילו.