תוספתא כפשוטה על בבא בתרא יא:ו

130-31. דייתיקאות, הפותיקאות, ומתנות שלא מדעת הנותן וכו'. וכן ברשב"א הנ"ל, ומוסיף: כך מצאתי שם הגירסא. ונראה שיש בה שיבוש, ואיפכא תניא. דיתיקאות וכו' שלא מדעת המקבל, אבל אין כותבין אלא מדעת הנותן. וכל המנויים כאן (עד ה"ח) נמנו לעיל ב"מ פ"א ה"ח-ט' שורות 16–21, ודרך התוספתא והירושלמי בכגון דא לנקוט שמות שאינם שייכים בדווקא להלכה מיוחדת.

231-32. שטרי מקח וממכר (שטרי עדים), שטרי עריסיות, וקבלת בהמה, שלא מדעת נותן וכו'. אף כאן שיבוש ברור, וצ"ל: אלא מדעת שניהן. ובמשנתנו פ"י מ"ג-מ"ד: כותבין שטר למוכר, אע"פ שאין הלוקח עמו וכו', אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם. והנה דין כתיבת שטר למוכר בלי דעת הלוקח, הוא בהגבלות רבות, 29 עיין חו"מ סי' רל"ח סעיף ג' ובבאור הגר"א שם ס"ק ג'. וברוב המקרים אין כותבין שטר למוכר בלי דעת הלוקח. ובשטרי אריסות בוודאי הדין הוא כמשנתנו, עיין מ"ש לעיל ח"ה (מו"ק), עמ' 1249 ואילך. וכבר אמרנו שהשורה שלנו היא גם לעיל ב"מ פ"א שורה 18. ו"קבלת בהמה" נזכרה להלן ע"ז פ"ב ה"ח, ומחקוה המפרשים, אבל גם הראשונים 30 ס' התרומה ה' ע"ז סי' קמ"ד, תוספות ר' אלחנן ע"ז כ"א א', ד"ה אף, או"ז ע"ז סי' קל"ז, כ' ע"א, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 189. גרסו שם קבלת (קבלנות) בהמה. ואף שם אינה אלא אשגרה מב"מ ומכאן. ובכי"ע כאן חסרה כל בבא זו, ואף הרשב"א הנ"ל לא העתיקה.