תוספתא כפשוטה על בבא בתרא יא:ז

133-34. גזרי דינין ופרוסבלין שלא מדעת שניהן, ור' או' אומ' אני שאין כותבין פרוסבול אלא מדעת הלוה. וכע"ז גם בד. אבל בכי"ע: אלא מדעת המלוה . וכ"ה ("המלוה") גם בקג"נ ובחי' הרשב"א הנ"ל. ובתס"ר (ירושלים תפרח"י), סוף עמ' 149, ציינתי גם לאו"ז ע"ז סי' ק"כ, י"ז סע"ד-י"ח רע"א. ורבינו כותב שם: דעת הלוה כ"ע לא פליגי דלא בעינן, כי פליגי דוקא בדעת מלוה, דדילמא דעתו שתהא שביעית משמטת, כדי לקיים מצות עשה. ובמשנת ר' יעקב להגר"י שור סי' מ"ו הגיה מדעתו בתוספתא: אלא מדעת המלוה. 31 ועיי"ש שציין לדברי הסמ"ע חו"מ סי' ס"ז ס"ק כ'. והשיג עליו: "דמצות שביעית היא כשלא כתב פרוזבול שישמיט החוב, אבל אין מצוה שלא יכתוב פרוזבול, כדי להיות משמיט החוב". ואלו הם דברי הבאי, שאם יכתוב פרוזבול וישמיט החוב אין כאן אלא מתנה בעלמא, ומי שרוצה לקיים מצות השמטת החוב, לא יכתוב פרוזבול, ונמצא שכתיבת פרוזבול אינה זכות ברורה, ואין כותבין שלא מדעת המלוה. ועיין לעיל פיאה פ"ג ה"ח. ועל גזרי דינין כתוב בגליון קג"נ: פסק דין.