תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ב:יז
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 2:17
Open in the reader →169. לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראית ונפלו, הרי זה בונ' את מקומן. במשנתנו ספ"ג: אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים וכו', לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה. ומוסיפה התוספתא שאם נפלו יכול לחזור ולבנותן. והיא מימרא של אמורא בבבלי ס' ב'. ועיין לעיל פ"א ה"ז. ולפנינו צ"ל: וגזוזטראות, או: וגזוזטראיות .
269-70. אין מפיחין, אין מסיירין, אין מכיירין. לקח בית מפח, מסויד, ומכוייר, הרי הן בחזקתן. כלומר, ואינו חייב לקלוף את הקישוטין, עיין או"ח ריש סי' תק"ס ובנו"כ שם. ועיין מ"ש לעיל ח"א (תרומות), עמ' 417, על פיוח וסיוד. ועיין על כל זה בקדמוניות התלמוד של קרויס (עברית) כ"א ח"ב, עמ' 444 ואילך. ובפי' הרשב"ם נ"ד א', ד"ה בנכסי הגר: סיוד וכיור וכו', לאו היינו צורת בריה, אלא ציורים בעלמא מעשה צעצועים ופרחים. ונראה שאין כאן הגדרה כללית אלא פירוש בסוגיין נ"ג ב' ששם הכוונה רק לציור בעלמא ולא לצורת בע"ח. ולפנינו בטעות: אין מסיירין, ובכי"ע ובמקבילות: אין מסיידין. וכאן לא הזכירו מה דינו כשנפל הבית, והטעם, כנראה, משום פשיטותא, שהרי אין חזקה לעניין אבלות שיהיה פטור ממנה כשהוא בונה את הבית מחדש, ויעשה מעשה בקישוט כל הבית כולו. ובבבלי ס' ב' מסיים בברייתא זו: נפלה, אינו חוזר ובונה אותה (כלומר, באותו סיוד וכיור). ופירשוה: איסורא שאני, ובמיוחס לר"ג שם: שאסרו חכמים מפני איבול.
370-71. סד אדם כל ביתו בסיד, ומשייר דבר וכו'. כל הברייתות עד סוף הפרק לעיל סוף סוטה, עיין מש"ש, ומ"ש בתוכ"פ שם, עמ' 974.