תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ב:ח
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 2:8
Open in the reader →121-22. בפני האב שנה, ובפני הבן שנה, ובפני הלוקח שנה, הרי זו חזקה. כלומר שאכל שנה בפני הבעלים הראשונים, ומתו, ואח"כ אכל שנה בפני בנו, ומכר הבן ואכל שנה בפני הלוקח, הרי זו חזקה. ואמרו בבבלי הנ"ל: ורמינהי אכלה בפני האב שנה וכו', כלומר הרי אמרנו ברישא שלוקח אית ליה קלא וידע הלוקח האחרון שבנו של הבעלים הראשונים מכר את השדה, ואין לך מחאה גדולה מזו והיה צריך להזהר בשטרו. ותירצו כשמכר את כל שדותיו סתם, וסבורים היו הבעלים הראשונים שלא מכר שדה זו. והוכיח בחי' הרשב"א מ"ב א', ד"ה הא דאקשי', שהשאלה בבבלי הנ"ל היא על הסתירה מן הרישא על הסיפא, שהרי מן התוספתא כאן אנו רואים שהכל ברייתא אחת היא, ודייק גם מן הלשון "ורמינהי" שאין כאן קושיא על רב גרידא, אלא שהבבלי רצה ליישב את הברייתא עצמה, שלא תאמר משבשתא היא. ובתוספות שם, ד"ה ואי, שאלו למה לא תירץ רב פפא שהברייתא הראשונה מדברת במכר בשטר, והשנייה בשמכר בפני עדים, עיי"ש שנדחקו. אבל בריטב"א מ"ב א' תירץ קושיא זו: י"ל דהא אשכחן בתוס' דקתני להני וכחדא, וכיון דכן כולה חדא גוונא היא, ואע"ג דאיכא תנא דפלגינהו, כדמשמע מלישנא דהכא, מ"מ כהדדי נינהו וכו', ותרוייהו איתנו סתמא. וכן בחי' הר"ן שם, עמ' 165: דהני תרתי מתניאתא לא תרתי בריתות נינהו, אלא רישא וסיפא הן, וכך שנויה בתוספת' וכו', כלומר שתיהן בחדא גוונא מדברות.