תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ד:יא

136-37. וכמה יהו קרובין זה לזה, כדי שיהא בקר עובר בכליו, וכמה יהו רחוקין זה מזה, ממטע עשרה לבית סאה, פחות מיכן, או יתר על כן וכו'. הרישא בירושלמי שביעית פ"א רה"ב, ל"ג ע"ב. ובבבלי כאן פ"ג א': תניא כוותיה דרבא, כמה יהו מקורבין, ארבע אמות. 41 בבבלי לעיל שם: ש"מ כמלא בקר וכליו, ד' אמות. וכמה יהו מרוחקין שש עשרה, הרי זה קנה קרקע וכו', פחות מכאן, או יתר על כאן וכו'. ולפי פשוטו משמע שהפחות מכאן ויותר על כאן כוונתו לאמות שנשנו כאן. ולעיל שם ע"ב א' אמרו: תניא המקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי הקדיש את הקרקע וכו', פחות מכאן, או יותר על כן וכו'. וכאן משמע שפחות ויותר כוונתו למטע בית סאה, ואין שום סיבה לחלק בין מוכר להקדש בעניין שלנו. ומטעם זה כתב הרשב"ם פ"ג א': כמה יהו מקורבין כו'. נראה בעיני דהוא הדין למקדיש אילנות דאיכא נמי האי שיעורא, והך ברייתא דקתני גבי הקדש ממטע עשרה לבית סאה בשילהי המוכר את הבית פליגא אהך ברייתא, דלא שנא מוכר ממקדיש, וראיה לדברי מתוספתא דבבא בתרא דקתני בתרוייהו ממטע עשרה לבית סאה. ועיין בתוספות ערכין י"ד א', ד"ה פחות. והרמב"ן במלחמות הנ"ל הרבה להקשות על פירוש הרשב"ם, והעיר גם על הבבלי פ"ב ב' שנראה משם שההלכה היא משמונה ועד שש עשרה, ועיין גם בעליות דר' יונה הנ"ל, ועיי"ש שהביאו את פירוש הר"ת שעד שש עשרה, עד ולא עד בכלל, וכן מוכרח, עיי"ש. וחישב הרמב"ן שמטע בית סאה ושש עשרה אמה חד שיעורא הוא, 42 עיין בפירוש ר"ש סיריליאו שביעית פ"א, ה' ע"ב. עיי"ש, שאם לא כן כיצד יעלה על הדעת שבני אדם פשוטים יעשו חשבונות כאלה במשא ובמתן. והסיקו רבינו יונה והרמב"ן, וממנו כנראה בחי' הר"ן הנ"ל, שהבבלי קיצר ולא הביא את הרישא שלנו, וכוונתו לתוספתא כאן, ופחות מכאן פירושו פחות מד' אמות (בקר עובר וכליו) ויותר מכאן היינו ט"ז אמה (מטע עשרה לבית סאה), וגם להלן בסיפא (לעניין הקדש) כיוונו בפחות מכאן לרישא כאן. וכתב הרמב"ן שם: "ומסתברא דהך ברייתא דאיתא בגמרא בפרק הספינה תניא כוותיה דרבא היא השנויה בתוספתא שכתבנו, אלא שהוסיפו בה פי' בגמרא, וכן דרכן, אף במשניות שבסדר זרעים וטהרות ובתוספתות בכל מקום". וכע"ז כתב בכ"מ, עיין מ"ש בתס"ר, עמ' 140.

237-38. או שקנאן זה אחר זה, או שקנאן שלשתן כאחד וכו'. הדברים תמוהים מאד, שאם קנאן זה אחר זה, וכן אם קנה שלשתן כאחד, לא קנה קרקע וכו', אימתי קנה ? ובח"ד ובמ"ש מחקו "או שקנאן שלשתן כאחד" ע"פ הבבלי שלא נזכר שם "קנה שלשתן כאחד". ובאמת גם בעליות דרבינו יונה הנ"ל חסר כאן "או שקנאן שלשתן כאחד", אבל ברור שהשמיטו ע"פ הבבלי. והרי גירסא זו ישנה גם בד ובכי"ע וגם להלן לעניין הקדש. וכן מעתיקים בשם התוספתא גם בחי' הרמב"ן והר"ן הנ"ל. וכתב הרמב"ן במלחמות שם ספ"ד: וזה ששנו בה או שקנאן שלשתן כאחת, או שהקדיש שלשתן כאחת, נראה שפירושו שקנאן על דעת אילן אחד, והם שלשה, כגון שלשה בדין בשורש אחד וכו'. ולא זכיתי להבין את דבריו, כיצד אפשר להכניס כוונה זו בתוספתא. ובהסתייגות נ"ל לפרש שהכל כאן בבא אחת, והיינו פחות מכאן, או יתר על כאן, בין שקנאן זה אחר זה ובין שקנאן שלשתן כאחד, לא קנה קרקע וכו'. ובלשון המקרא אם מעט ואם הרבה (קהלת ה', י"א) פירושו בין מעט ובין הרבה. ובלשון חכמים במשנתנו כאן פ"ז מ"ב ומ"ג. 43 כגירסת ד' נפולי, הוצ' לו, קויפמן, משנה שבירושלמי, משנה עם פיה"מ להר"מ (ובפירושו שם), הוצ' קאפח ועוד. ובהוצאות שלנו: הן חסר, הן יתר. אם חסר, אם יתר, כלומר, בין חסר בין יתר. וכן בתוספתא שבת פי"ח ה"ז, עמ' 82 (בכי"ע "המתוקן").. אם חסר, אם יתר. אבל בדפוסים בכי"ו ובכי"ל, בשלשתן: או חסר, או יתר, כלומר, בין חסר ובין יתר. וכן בירושלמי ביצה פ"ג רה"ט, ס"ב ע"ב: רב הונא אמר או חסר או יתר. ואף לפנינו הכוונה: בין שקנאן בזה אחר זה בהפסק פחות מן השיעור, 44 והוא הדין אם היה ביניהן כשיעור, אלא שלא נחתו כאן להלכה של קניין בזה אחר זה. ובין שקנה שלשתן בבת אחת בעניין זה לא קנה לא את הקרקע וכו'. ושמא פירושו של "או" כפשוטו, והכוונה: או שקנאן זה אחר זה, ואפילו היו כשיעור ביניהן, או שקנאן בבת אחת והיה שם פחות מיכן או יתר על כן, וההלכה "או שקנה שלשתן כאחד" דבוקה לרישא ל"פחות מיכן, או יתר על כן". וצ"ע.