תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ד:ט

130. הקונה אילן אחד בתוך של חבירו, הרי זה לא קנה קרקע. ירוש' בכורים פ"א רה"ח, ס"ד סע"א, ובחי' הר"ן ספ"ד, עמ' 268, בשם התוספתא. ודין קונה אילן אחד הוא כמו שקנאו לפירותיו גרידא, ולכשיזקין וייבש יעקרנו וילך. ובזה כולם מודים, עיין במשנתנו פ"ה מ"ד, ובמשנת בכורים פ"א מ"ו ומי"א, תוספתא שם פ"א ה"ב ובבלי כאן פ"א א'. ועיין מ"ש לעיל ח"ב (בכורים), עמ' 823, ד"ה מפני.

230-31. כל שתחתיו וחוצה לו כמלוא העורה וסלו, זה וזה אין רשאין לזורעה. בד, כי"ע ומקבילות: האורה וסלו. ובכי"ו בקביעות כאן: העורה, עיין מ"ש בהערה 38. ופירושו, אעפ"י שלא קנה קרקע, הרי שעבד לו המוכר את רשותו לארות 38 נקטו האורה מפני שהדיבור לקוח ממשנת שביעית פ"א מ"ב, ושם בתאנים עסיקינן ולוקט בתאנים הוא אורה, עיין מ"ש לעיל ח"ג (שבת), עמ' 146, ד"ה והעודר, ולעיל שם ח"ב (שביעית), עמ' 583, ד"ה עודרין, ובהערה 7 שם. והכתיב שלנו כאן "העורה" במקום "האורה", גרם, כנראה, לשיבוש הרגיל מאד "העודר" במקום "האורה", עיין מש"ש. ועיין מלא"ש שביעית פ"א מ"ב, ד"ה אורה. את הפירות, ואין המוכר רשאי לזרוע תחת האילן, משום שהזרעים ע"פ רוב רטובים ומלוכלכים הם, ואם יפלו שם פירות מן האילן ימאסו ויתקלקלו, כמו שאמרו בבבלי פ"ב ב', והלוקח אינו רשאי מפני שאין הקרקע שלו. ושיעור אורה וסלו הן שתי אמות (דוגמת "בוצר וסלו", בירושלמי כלאים פ"ו ה"א, ל' ע"ב), כמו שהסיק הריבמ"ץ בשביעית פ"א מ"ב. ומכאן ברור שאפילו במקום שלא קנה קרקע אין המוכר רשאי לזרוע כמלוא אורה וסלו, ולשיטת החכמים במשנתנו כאן, דין זה קיים גם בקנה שתי אילנות, והיא כשיטת רבינו יונה בטחו"מ סי' רט"ז (מצפה שמואל), וכ"ה בריטב"א פ"ב ב'.

331. קנה שנים, קנה קרקע. כשיטת ר' מאיר במקורות הנ"ל, לעיל שורה 30, ד"ה הקונה.

431-32. קנה אילן שביניהן. וכ"ה להלן. ובבבלי פ"ג א': תניא כוותיה דרבא כמה יהו מקורבין ארבע אמות וכו' הרי זה קנה קרקע ואת האילנות שביניהן. ופירש הרשב"ם: ואת האילנות קטנים. וכן לעיל, שם ע"ב א': הקדיש שלשה אילנות וכו', הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם. ופירש הרשב"ם: ואת האילנות קטנות שביניהם. וכן פירש"י בערכין י"ד א'. ועיין בתוספות ע"ב א', ד"ה ואת האילנות, וברשב"ם פ"ג ב', ד"ה קנה וקנה. ושמא ואולי צריך להמשיך: כל שמחליפין והכוונה לאילנות שמחליפין, והיינו שיחין וסנאים שיוצאים משרשיהם ומחליפים בכל שנה, ועל כן אין נחשבים בכלל מספר האילנות 39 עיין ירושלמי כלאים ספ"ה, ל' ע"א, ולעיל ח"ב (כלאים), עמ' 635, ומש"ש. הקנויים. ולהלן סמכו על מה שנאמר כאן. אבל המחוור הוא כמו שכתבנו להלן.

532. כל שמחליפין חוץ ממלוא העורה וסלו. כלומר, וכל שמוציא חליפין 40 כלשון משנתנו בשביעית ספ"א. ובעל המאור ספ"ד פירש: ואת האילנות שביניהם, כגון העולים מן השרשים. מן האילן, שיוצאין ומתפשטין חוץ ממלוא האורה וסלו, אף הן של בעל האילן. ובמשנתנו פ"ה מ"ד: הגדילו ישפה, כלומר, יש לו רשות למוכר לגדוע, אבל הוא שייך ללוקח, ועיין להלן בסמוך.

6ובעל השדה רשיי לגדע. כלומר, דינן כנוף שנוטה לשדה חבירו שבמשנתנו פ"ב מי"ג. והרי אמרו לעיל ספ"א שבית האילן [רשאי לגדוע] כנגד המשקולת, וכאן הרי בבית האילן עסיקינן, עיין הלשון ברשב"ם פ"ב ב', ד"ה מתקיף לה ר"א. והוכיחו האחרונים מכאן שלא כשיטת רבינו יונה (בשטמ"ק פ"א א', טחו"מ סי' רט"ז) הסובר שאפילו אם התפשטו בתוך מלוא אורה וסלו רשאי לגדוע, ומעמידו על הצד שהיו בשעת מכירה, משום שיש לחשוש שהלוקח יחזיק אח"כ כמלוא אורה וסלו מחוץ לתוספת הענפים. ועיין מאירי שם, עמ' 386. אבל לפי פירושי אין מכאן ראיה, ואין בבא זו דבוקה לרישא, אלא יש כאן הלכה של משנתנו: הגדילו ישפה, ואפשר לפרשה כמו שפירש הרשב"ם במשנתנו.

733. נקצץ האילן, או שיבש, הקרקע של בעל האילן, דברי ר' מאיר וכו'. כשיטתו במשנתנו פ"ה מ"ד ומקבילות, ועיין לעיל שורה 30, ד"ה הקונה. ועיין בבלי פ"ג א'.

834. ולא את האילן. כלומר, האילן שביניהן, עיין לעיל בסמוך.

934-35. קנה שלשה קנה קרקע, קנה אילן שביניהן וכו'. עליות דרבינו יונה ל"ו ב', עמ' קס"ט, מלחמות להרמב"ן ספ"ד, חי' הר"ן שם, עמ' 268. והוא כשיטת החכמים במשנתנו הנ"ל ומקבילות.