תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ד:ד
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 4:4
Open in the reader →112-13. שפחה מעוברת אני מוכר לך, פרה מעוברת אני מוכר לך, מכר את הולד. וכ"ה בראשונים הנ"ל. וכבר תמה ברא"ש הנ"ל למה הצריכו שיפרש "מעוברת", והרי אפילו במוכר פרה סתם (והיא מעוברת), וכן בשפחה, מכר את הולד. ועיין בפלפולא חריפתא על הרא"ש במקומו, ובבאור הגר"א חו"מ סי' ר"כ ס"ק ט"ו. ועיין בהגהת הרמ"א שם סעיף י' ובסמ"ע שם ס"ק י"ט. ועיין בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' קפ"ח שתירץ שלא נקטו "מעוברת" אלא ללמדנו שאף במעוברת אם אמר לו פרה מיניקה, לא מכר את הולד.
213-14. שפחה מניקה אני מוכר לך, פרה מיניקה אני מוכר לך, לא מכר את הולד. וכ"ה בד, ברי"ף, בר"מ, באו"ז, ברא"ש, בשיטה לא נודע למי, ובאגודה הנ"ל. אבל בכי"ע חסר "פרה מיניקה אני מוכר לך", וכן חסר אצל רב האיי, הרשב"א, הריטב"א, מאירי ור"ן הנ"ל. ואפשר שהראשונים קיצרו, מפני שכן מפורש בבבלי ע"ח ב'. ובבבלי ע"ח ב' אמרו שאם מכר פרה מיניקה לא מכר את בנה, אבל במכר חמור מיניקה מכר את בנה (כן העמידו שם את משנתנו פ"ה מ"ג), משום שאם אמר פרה מיניקה אני מוכר לך, לא כיון אלא לומר שהיא חולבת ויהיה לו חלב ללוקח, אבל בחמור שאסור בחלבה לא כיון אלא לולד, והוא מכור. ובריטב"א ע"ח ב' הנ"ל כתב: וי"א שכן הדין במוכר שפחה מניקה. אבל מצינו בתוספתא שאמרו שפחה מניקה אני מוכר לך לא מכר את בנה. ובאו"ז הנ"ל כתב: ואיני יודע מאי שנא שפחה מחמור מניקה, ובתוספתא אחרת עיינתי ואין כתוב בה זה שפחה כלל , ואיני יודע אם הוא טעות הסופר ודלוגו, ולעניין הלכה למעשה נסמוך [על התוספתא] כמו שהיא כתובה באלפס. וכבר תירץ הרשב"א שבשפחה שכיח למזבן שתניק בנה של אחר, מה שאין כן בחמור. וכ"ה בריטב"א ובחי' הר"ן הנ"ל. וכן בשיטה לא נודע למי, עמ' קכ"ד: שהרי יכול מוכר לטעון על הלוקח לא אמרתי לך שפחה מניקה, אלא שתניק את בנך וכו'.