תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ד:ה
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 4:5
Open in the reader →114. המוכר שפחה לחבירו על מנת שיש בה מומין וכו'. וכ"ה (שיש בה) גם בד ובכי"ע, ופירושו שהוא מודיע לו שיש בה מומין, שלא יבוא בטענות עליו, ובבבלי ב"מ פ' א': תניא נמי הכי המוכר שפחה לחבירו ואמר לו שפחה זו שוטה היא וכו'. ולא נזכר שם שום תנאי. ובפי' ר' זכריה אגמאתי שם, 126 ע"ב (בשם ר' ברוך הספרדי): תניא נמי הכי בתוספת ב"ב דנזיקים המוכר שפחה לחבירו על מנת שאין בה מומים. ס"א על מנת שיש בה. ס"א סתם. ואמ' לו חולה היא וכו'. ומכיון שדרכו של רבינו להעתיק את לשון הבבלי ולציין למקורו, הרי אפשר ששינויי הנוסחאות שהביא הם בבבלי, ולא בתוספתא. אבל מסוף דבריו שם (עיין להלן) מסתבר שהביא גם את נוסח התוספתא. ולמעשה אין שום הבדל בהלכה בין הנוסחאות, ובין בסתם ובין במפרש יש כאן מקח טעות, וכמפורש להלן. והברייתא שלנו נשנית כמעט מלה במלה (לעניין המקדש את בתו) לעיל כתובות פ"ז ה"י, עמ' 81. וכ"ה שם: האומר לחבירו קדש לי בתך זו על מנת שאין בה מומין, וכ"ה בכל הנוסחאות שם.
215. שעממת [היא]. השלמתי ע"פ ד וכי"ע. ובד: שמעמי' היא, ובכי"ע: שעייא 11 בסורית שעיא פירושה כהות הראייה. היא. ובבבלי ב"מ הנ"ל: משועממת 12 בכי"י שם: שעממית, שעמומות, שמעממות (צ"ל: שמעממית). ופירש"י שם: משוגעת. ובפיה"מ להר"מ כתובות פ"ד מ"ד: שעמום. התמהון, תרגום ובתמהון לבב (דברים כ"ח, כ"ח) ובשעממות לבא. וכן פירש רש"י בסוטה כ"ד רע"ב: שעמום. לקוי בתמהון לב. והיא מחלת נפש. היא. ולעיל כתובות הנ"ל (בכי"ו ובד): משוממת היא, אבל בכי"ע שם: שעמומית היא.
315-16. והיה בה מום אחר, וסנפו עם המומין, הרי זה מקח טעות. וכ"ה בכי"ע ובד (אלא ששם: בין המומין, וכ"ה לעיל כתובות בכי"ו). ובבבלי הנ"ל: היה בו מום אחד 13 בכי"י ובראשונים: אחר , עיין דק"ס, עמ' 225, הערה ח'. ואף את הגירסא שבהוצאות שלנו אפשר לפרש: "אחד" שלא הזכירו. אבל רש"י שם לא פירש כן, עיין להלן. וסנפו בין המומין. ופירשו הגאונים שהיה בו מום אחר שלא הזכירו כלל, ועינפו והחביאו בתוך שאר המומים שהזכיר, הרי זה מקח טעות, עיין מ"ש לעיל ח"ו (כתובות), עמ' 297 ואילך, ושם הבאתי גם את פירוש הרי"ף ורש"י, עיין מש"ש באריכות. ועיין בבאור הגר"א חו"מ סי' רל"ב ס"ק ט"ז (בליקוט).
416-17. אמ' לו אותו המום ומום אחר עמו אין זה מקח טעות. כלומר, שהזכיר שיש בו מום אחר, אעפ"י שלא פירש את מהותו, אין זה מקח טעות. ועיין מ"ש לעיל כתובות פ"ז הנ"ל, עמ' 298 ואילך. ובבבלי ב"מ הנ"ל: מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות. ובפי' ר"ז אגמאתי הנ"ל (לעיל שורה 14): אם אמ' לו אותו המום ומום אחר עמו אין זה מקח טעות. ס"א מום זה ומום אחר עמו אין זה מקח טעות. וכבר שערנו לעיל שהרב כנראה כיוון לנוסחאות שבתוספתא. ובכי"ע כאן: ואין מום אחר עמו וכו'. וכן בבבא השנייה: ואין אחר עמו וכו'. והיא ט"ס ברורה, ולעיל כתובות פ"ז הנ"ל גם בכי"ע כלפנינו. 14 אלא שיש שם שינוי בסדר הבבות, עיין מש"ש. ונ"ל לשער שהיה כתוב בכי"ע: ומון 15 והמלה מום שלאחריה ברישא היא דיטוגרפיה, או פירוש. תדע לך שהוא כן, שבסיפא חסרה מלה זו, אלא: ואין אחר עמו. אחר עמו וכו'. והרי כתיב זה נו"ן במקום מי"ם מצוי מאד בכ"י, 16 עיין מ"ש לעיל ריש ברכות, ולעיל פ"א ה"ד, ד"ה ובצונן. ואפילו מלה כ"כ מצוייה ופשוטה כמו שם (= התם), פעמים וכתובה "שן", עיין גנזי שכטר ח"א, עמ' 46, כדי שישמע יעקב שהוא שן, וירד. וכמו שכתבו אימון , במקום אימום. 17 עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1231.