תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ד:ז

120. המוכר עבד לחבירו וכו'. ירושלמי כאן פ"ז ה"ג, ט"ו ע"ד, בבלי כאן צ"ב ב'. ובשם התוספתא במגיד משנה ספט"ו מה' מכירה.

2ונמצא גנב או קוביוסטוס, הגיעו. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ופירש ר"ח: 18 תוספות כאן צ"ב ב', ד"ה קוביוסטוס, ומקבילות בכתובות נ"ח א', קידושין י"א א'. משחק בקוביא, κύβιστής. ובמקורות שלנו גנב וקוביוסטוס נשנים יחד. ויפה העיר ר"א גולאק 19 בספרו Das Urkundenwesen im Talmud עמ' 104. על הדיבור בחוק הרומי ביחס לעבד ,aleatorem non esse, furem non esse 20 המלונות הרומיים של ימי הבינים מתרגמים aleator ליונית: χυβευτής, χυβιστής, χοττιστής עיין בספר Corp. Gloss. Latin. של Goetz, ח"ו, עמ' 48. ועיין מ"ש על χοττιστής בתרביץ ש"כ (ירושלים תש"י), עמ' 115 ואילך. כלומר, שאינו קוביוסטיס וגנב. וסתם עבד אינו מוצל מלהיות גנב, או קוביוסטוס, וסימפון בעבדים ליתא. 21 עיין בבבלי שצויין לעיל, הערה 18.

320-21. ליסטים, או שהיה מוכתב למלכות וכו'. ונראה שמוכתב למלכות הוא עבד proscriptus (מוכתב) שהמלכות מחפשת אותו 22 דברי גולאק שם (לעיל הערה 19) אינם מחוורים. ועיין מש"ש, עמ' 103, הערה 27, בשם Fischer. ולפי פירושי אינו עניין לבבלי גיטין פ"ו א', עיין בתוספות כאן צ"ג רע"א. בעד פשעים חמורים, או בעד מרד.

421. הרי זה מקח טעות. וכ"ה במגיד משנה הנ"ל ובמגדל עוז שם בשם התוספתא. ובירושלמי הנ"ל: לא הגיעו. אבל בבבלי צ"ב ב' הנ"ל: אומר לו הרי שלך לפניך. ופירשו כל המפרשים שהלוקח אומר לו הרי שלך שלפניך. וכן בתוספות שם (סע"ב): דבהדיא אמר הכא דהוה מקח טעות. אבל בהשגות הראב"ד ספט"ו מה' מכירה הנ"ל: ומה שאמרה התוספתא 23 כבר העירותי בתשלום תוספתא סוף עמ' 7, שרבינו כיוון לברייתא שבבבלי, כמצוי אצלו ואצל שאר הראשונים, וקצת ראייה לכך, שאמר בפרק המוכר פירות, ובתוספתא הוא בפרק המוכר את הספינה. פ' המוכר פירות וכו' הרי שלך לפניך , לא שיאמר לוקח אל המוכר, אלא המוכר אומר ללוקח וכו' הרי שלך לפניך שאתה היית יודע וכו'. וכבר תפשו עליו במגיד משנה ובמגדל עוז, מן התוספתא שמפורש בה כפירוש הרמב"ם. ובס' "כתוב שם" להראב"ד ב"ב פ"ז 24 הסגלה של רמ"ז חסידה ש"א חי"ז, עמ' 51. כותב על הלשון "הגיעו" שבמשנתנו (פ"ז מ"ג) "שאינו אלא לשון מחילה, 25 עיין בראשונים שם ובמלחמות להרמב"ן בסוגיין שם. ושאין עליו שום תביעה. וכן אמרו בעבד נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו". וכוונתו כנראה לבבלי. אבל בשטמ"ק ק"ו א' מביא בשם הראב"ד כלשון שב"כתוב שם" הנ"ל (בשינויים קלים), אלא שהוא מעתיק בשמו: ובירושל' מביא עליה נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו וכו'. ומסתייע מן הירושלמי, משום שברייתא זו נשנית שם על משנתנו (פ"ז מ"ג) שהוא דן בה. 26 ובאמת קשה להבין מה עניין התוספתא שלנו למשנתנו שם, וכנראה שפירש שהובאה שם מפני הלשון "הגיעו", וכן הבין בנתיבות ירושלים במקומו. ולפיכך תמוה מאד שרבינו לא השגיח בירושלמי שהוא בעצמו הביא אותו, ותפס על הרמב"ם.

521-22. ספר של צבאים, ונמצא גויל, או שיש בו טעות בין דף לדף הרי זה אין מכור. המפרשים העירו על מס' סופרים פ"ב [הט"ז, הוצ' היגר, עמ' 119]: לא יעשה חציו גויל וחציו קלפים, אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים, אעפ"י שאינו מן המובחר, ופירשו שגם כאן מדברים בכגון דא, והוא דוחק דוחקין. ובמס' סופרים פ"ג הי"ז: חייב אדם וכו', ולכתוב לו ספר תורה נאה וכו' ובקלפים נאים ועורות צבועין וכו'. ובכ"י אדלר חסר "ובקלפים נאים", 27 וכן בקרית ספר למאירי, מאמר ד' ח"א, י"ג ע"ב, נמצא "ובקלפים נאים" לעיל שם (כלומר, נדידה ממקום למקום, סימן להוספה). ובהגהות הגר"א שם הגיה: ועורות צבאים . ובאמת בגנזי מצרים 28 בהשקפה האנגלית, סידרא ישנה ח"ט (1897), עמ' 692, הוצאה מיוחדת, עמ' 24. מביא ברייתא: בלבלר אומן על גבי עורות צבאיין 29 ועיין גם ירושלמי מגילה פ"ד ה"א, ע"ז ע"ד, ובבלי כתובות ק"ג ב', ומשם, כמובן, אין ראייה, שהרי רצה לומר שהכל יעלה לו בזול, וצבאים יכול לצוד מן ההפקר. וכו'. ומכאן שמצוה מן המובחר לכתוב ע"ג עורות צבאים, 30 ואפשר שגם במס' סופרים הנ"ל "צבועין" הוא כתיב אחר במקום "צבאין", עיין מ"ש לעיל ח"ו (יבמות), עמ' 6, ד"ה אלא מעיד אני. ומכיון שקנה בפירוש ספר של צבאים, אעפ"י שאין כאן אלא מצוה מן המובחר, הרי אין הוא מכור. ואשר לטעות שבין דף לדף פירש בח"ד שתלה את הטעיות בין דף לדף וכו'. עיי"ש, ותמה למה יש כאן מקח טעות, והרי אפשר בתיקון, ועיין במה שהאריך באו"ש פי"ז מה' מכירה ה"ט שהביא את התוספתא כאן ונדחק בפירושה, ועיי"ש שציין לתשובת הר"י מיגש סי' נ"א שפסק שאם המום הוא בגוף המקח, הוא מקח טעות, אעפ"י שאפשר לתקן אותו. ובמנחת יהודה פירש שהטעות בין דף לדף היא שלא הניח ריוח של שתי אצבעות ביניהן (עיין בבלי מנחות ל' א' ומס' סופרים פ"ב ה"ד), והוא כשר בדיעבד, עיי"ש. ושמא פירושו שהחליף את סדר הדפים.

622-23. מכר את שובך מכר את יוניו, מכר את יונין מכר את שובך, מכר כוורת, מכר דבורים, מכר דבורים מכר כוורת. ובמשנתנו פ"ה מ"ג: מכר כורת מכר דבורים, מכר שובך מכר יונים. וברשב"ם שם ע"ח ב' מוכח שפירש שמשנתנו היא בדווקא, אבל אם מכר יונים לא מכר את השובך, ואם מכר את הדבורים לא מכר את הכוורת. וכן מפורש במאירי שם, עמ' 377: אבל מכר את הדבורים, לא מכר את הכוורת, יונים לא מכר את השובך. ותמהו המפרשים על הרשב"ם שדבריו הם נגד התוספתא. אבל ברשב"ם שם, ד' פיזרו מוסיף: בתוספתא גרסינן נמי מכר יונים מכר שובך, מכר דבורים מכר כוורת, והיינו טעמא דאין רגילין למכור כל היונים וכל הדבורים בלא השובך והכוורת, ואם אמת כדברי הברייתא, מאי דשייר במתני' קתני התם, שכן הוא דרך בכל מקום, שהמשנה מקצרת, וברייתא מפרשת יותר (דק"ס, ריש עמ' 247). וכן מביא במלא"ש למשנתנו בשם "ובקצת ספרים כתוב עוד". וכן מעתיק בשם הרשב"ם באו"ז כאן סי' נ"ח, י' ע"ב, וכ"ה ברש"י שברי"ף למשנתנו. ומהם גם ברא"ש פ"ה סי' ט' ובטחו"מ סי' ר"כ, ועיין בשו"ע שם ובבאור הגר"א ס"ק כ'. ועיין בב"ח טחו"מ סי' רי"ג.

724. חלות דבש, אין רשיי לסרס את כולן כאחד, אלא מניח שתי חלות החיצונות. במשנתנו פ"ה מ"ג: חלות דבש, מניח שתי חלות. ומנסחת התוספתא שאינו רשאי לעקור 31 בכי"ע: לשרש, והיא היא. וחלות דבש, שהן יערת דבש (עיין ש"א י"ד, כ"ז, שה"ש ה' א', בתרגומים ומפרשים שם) והן מעורות, מותר לו לסרס, כלומר, לעקור, כלשון המכילתא (משפטים פ"כ, ריש עמ' 331): שלא תסתרס שבת בראשית ממקומה. וכן להלן שם, ריש עמ' 334: שלא יסתרסו שלשה רגלים ממקומן. ועיין גם בבלי סנהדרין צ"ג ב'. ולא בחנם חייב ר' אליעזר חטאת ברודה חלות דבש מן הכוורת ממקום גידולן (משנתנו סוף עוקצין, לעיל שבת פ"ט הי"ג, עמ' 39). והטעם שבבבלי (שבת צ"ה א' ומקבילות): מה יער התולש ממנו בשבת וכו', אינו היקש מילולי גרידא, אלא שברדיית דבש יש כאן עקירה, וכוורת כמחוברת לקרקע דמיא. את כולן כאחד, אלא מניח את שתי החלות החיצוניות, כלומר סמוך לפתח הכוורת שיראו אותן הדבורים ויתפרנסו מהן. והתוספתא מלמדת שההלכה היא בדווקא, ומסיימת שאם אין שם אלא הן אינו רשאי ליגע בה. ובר"ח 32 לפי הרשב"ם פ' סע"א ור"ז אגמאתי 248 ע"ב. לא הביא אלא את סוף הבבא שלנו כאן, והיינו שהן שתי חלות החיצונות.

825. והשאר עולות. כלומר, עולות ללוקח, והיינו שהמוכר מעלה אותן מתוך הכוורת ונותנן ללוקח.

9אין רשיי ליגע בהן. והוא מקח טעות.

1025-26. זתים לקוץ, אין רשיי לשרש את כולן, אלא מניח שתי גרופות בעיקרן, ונוטל את השאר. בכי"ע: לשרש את כולן כאחד, אלא וכו'. וכן בערוך ערך גרפית: כדתניא זתים לקוץ אינו רשאי לשרש כולן כאחד אלא מניח ב' גרופיות בעיקרן, ונוטל את השאר, והוא מפרש בפירוש אחד שגרופיות "קשרי זיתים והן כגון אמירין". ועיין בפיה"ג לטהרות הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 26, ובהערות שם. ורבו הפירושים במהות הגרופית ובמוצאה בין בראשונים ובין באחרונים. והמומחה במקצוע ד"ר הראובני אסף את המקורות שנזכרה בהם גרופית ואת כל הפירושים שנאמרו בה, והכריע 33 לשוננו ח"ו (סיון תרצ"ד), עמ' 28 ואילך. כעין פירוש הערוך שהעתקנו לעיל, והיינו שהגרופיות הן ענפים היוצאים מן הבליטות שבעיקרי הזיתים, והיו מקצצים את הגרופיות מעיקר הזיתים עם הכפתור, הקישור אשר בבסיסה, יחד עם העיקר אשר מסביב לקשר ושותלים אותה, עיי"ש באריכות ובפרוטרוט.

1126-27. בארזים, ובדקלים משרש ונוטל. בבבלי פ' ב': בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף, ואין שום תועלת למוכר אם יניח ממנו סמוך לקרקע, שבין כך ובין כך לא יצמח מחדש.

1227. בזמורות ובקנים נוטל את ההגין. וכ"ה בכי"ע. ובד: נוטל את ההצין, והוא הוא, והכוונה שאם מכר לו זמורות וקנים, נוטל את הקוצין 34 עיין מ"ש לעיל ח"ב (כלאים), עמ' 634 ואילך על קנים וחגין. שבין הקנים, עיין מ"ש לעיל ב"מ פ"ט הלכה ל"א, שורה 76, ד"ה לפיכך הזמורות והקנים. והגין וזמורות באין יחד גם לעיל סוף ב"ק. ואינו עניין לבבלי כאן פ' ב'.