תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ה:י

140-41. לא יעשה אדם מדה חסירה, או מדה יתירה בתוך ביתו, מפני שמרמא בה אחרים. בבבלי פ"ט ב': תניא נמי הכי לא ישהא אדם מדה חסרה, או יתרה בתוך ביתו, ואפי' הוא עביט של מימי רגלים. ואמרו לעיל שם שאפילו במקום שהמדות חתומות ובודקים אותן יש לחשוש שמא ירמה, או יטעה בעצמו, בערב שבת בין השמשות בזמן שהכל טרודים. ובס' הנר 260 ע"א (בשם ר' ברוך): תניא נמי בתוספתא לא ישהא אדם וכו', והעתיק את לשון הבבלי, כדרכו.

241. בכל מקום עושין תרקב, וחצי תרקב, וכו'. בבבלי הנ"ל: אבל עושה הוא סאה, תרקב, וחצי תרקב וכו'. ובספרי כי תצא פי' רצ"ד, עמ' 312: לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (דברים כ"ה, י"ג), יכול לא יעשה ליטרא וחצי ליטרא תלמוד לומר גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה. ואף לפנינו הכוונה שמדות אילו אינן בכלל אבן ואבן. ושורה זו של מדות גם לעיל סוטה רפ"ג בד ובכי"ו (עיי"ש עמ' 150) ובמקבילות.

341-42. קב, וחצי קב, רובע, תומן וכו'. בבלי הנ"ל וברשב"ם שם (פ"ט סע"ב) בשם התוספתא. ובכי"ע: רובע וחצי רובע , תומן וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל בכי"י ובראשונים, 63 עיין דק"ס, עמ' 279, הערה ת'. ולעיל סוטה הנ"ל, ובבבלי שם ח' ב'. אבל בירושלמי סוטה פ"א ה"ז, י"ז ע"א, וכן בבבלי שם בכי"א (לפי הוצ' יד הרב הירצוג, עמ' צ"ב) חסר "וחצי רובע", והיא גירסת הר"ח.

442. וחצי תומן. וכ"ה בד, בכי"ע וברשב"ם הנ"ל, וכ"ה בבבלי שם בהוצאות שלנו. אבל בכי"י ובראשונים חסר "וחצי תומן", 64 עיין דק"ס הנ"ל. ואינו גם בתוספתא סוטה ובבבלי שם הנ"ל. אבל ישנו בירושלמי סוטה הנ"ל ובכי"א של הבבלי שם.

5ועוכלא. וכ"ה בד, וברשב"ם הנ"ל בשם התוספתא. וכ"ה בבבלי כאן פ"ט ב', בתוספתא סוטה רפ"ג הנ"ל ובמקבילות שם. אבל בכי"ע כאן חסרה מלה זו. ובסמ"ג לאוין קנ"ב, נ"ח ע"א: וכמה היא עוכלא אחד מחמש' ברובע, דהיינו ביצה וחומש ביצה, כך הגירסא בתוספתא ובפירוש ר"ח וכו', עיי"ש. ועיין גם בהגה"מ פ"ז מה' גניבה ה"ז אות א'. וכן בסמ"ג עשין דרבנן, עירובין, רמ"ג ע"א: אמנם בתוס' גרסי' וכמה היא עוכלא אחד מחמשה ברובע, ומביאה בפ' הספינה. ודברי הסמ"ג לקוחין מגירסת הר"ח (ברשב"ם הנ"ל) שהביא את התוספתא עד מלה זו ("ועוכלא") והשאר היא גירסתו בבבלי שם, ועיין ערך מילין לרח"י שעפטיל, ערך עוכלא וערך תומן.

6ובלח הין וחצי הין וכו'. בבלי צ' א'.

743-44. וחצי שמינית, ואחד משמנה בשמינית, וזהו קורטוב. וכ"ה בד ובכי"ע. ובבבלי הנ"ל חסר "וחצי שמינית". אבל ברשב"ם שם: וחצי שמינית גרסינן בתוספתא, וזהו קורטוב, וחסר לפניו "ואחד משמנה שבשמינית", וכ"ה בבבלי כי"מ, עיין דק"ס, עמ' 280, הערה ב'. ובסמ"ג לאווין קנ"ב, נ"ח סע"א: "וחצי שמינית, כך הגירסא בתוספתא, 65 לקוח מן הר"ח, או הרשב"ם הנ"ל. אבל בספרים שלנו (בגמרא שם) גורס ואחד משמני בשמינית, ומדה זו שמה קורטוב, וכ"ה בתוספתא שלפנינו. ואמר ר' חיים כהן אבי אמי שזאת הגירסא עיקר, כדגרסינן בסוטה פרק קמא (ה' א') וכו' ותלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית, ואם אין אנו גורסים כאן אחד משמנה בשמינית, היכן מצא זה השיעור. ואומר אני שאין זה הוכחה, שהרי זה השיעור במקום אחר, בסוף תוספתא דתרומות (פ"י ה"ו, ריש עמ' 161) וכו', וכן במשנה בפרק בתרא דתרומות (פי"א מ"ח), ומ"מ שמענו 66 כלומר, גם ממשנת תרומות והתוספתא. שהיא מדה, כדברי זקני". ובפיה"מ לרמב"ם מנחות פי"ב (מ"ד): 67 הוצ' הר"י קאפח, עמ' קס"ה, נוסח א"י שמביא בתיו"ט ובמלא"ש שם. "וקרטוב חצי שמינית הרביעית" והיינו שמינית שבשמינית, וכנראה גרס כגירסת הרשב"ם, ופירש וחצי שמינית, חצי שמינית הרביעית, ונקט בפיה"מ את לשון המקורות.