תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ו:יג

121. היו בידיו וכו'. צ"ל: היה בידו וכו' כמו שהוא בד, או: והיה בידו וכו', כמו שהוא בכי"ע.

221-22. לגין של יין המתקרקש לא ימלאנו מים וכו'. וכ"ה (המתקרקש) גם בד. ובכי"ע: המתקשקש וכו', והיא היא, ובבבלי חולין צ"ד א': ובידו לגין המתקשקש, ולא ימלאנו מים וכו'. ופירש רש"י: המתקשקש חסר, לפי שזה סבור שהוא מלא, ולפ"ז "ולא ימלאנו מים" פירושו שאם הלגין צבוע אדום לא ימלאנו מים. ובירושלמי דמאי פ"ד ה"ו, כ"ד ע"א: תני אין מוליכין לבית האבל בכלי זכוכית צבועה וכו'. ועיין בתוספתא נדה פ"ט הי"ז. ועיין בבלי מו"ק כ"ז א' ובגירסת ר"ח שם.

322. מפני שטוענו טענת חנם. וכ"ה בירושלמי דמאי הנ"ל. ולהלן שם. וכן בירושלמי ע"ז פ"א ה"ג, ל"ט ע"ג. ובדרך ארץ רבה פ"ח: מפני שמהנהו טובת חנם (כ"ה ברוב הנוסחאות) ובבבלי חולין הנ"ל: מפני שמטעהו. והנכון כלפנינו, והוא מפני שמטעינו טוען חנם, כלומר, משא של הכרת טובה.

4ואם היה חבר עיר הרי זה מותר. וכ"ה בבבלי חולין הנ"ל. אבל בירושלמי הנ"ל ליתא, ובתוספתא פיאה פ"ד הט"ז, עמ' 59: מעשר שני (בכי"ע: עני) וכו' ואין נותנין הימנו דבר לצדקה, אבל משלחין הימנו דבר של גמילות חסדים, וצריך להודיע, ונותנין אותו לחבר עיר בטובה . וכ"ה בתוספתא שביעית פ"ז ה"ט, עמ' 196. אבל במקבילה, בירושלמי דמאי פ"ג ה"א, כ"ג ע"ב, ליתא. ועיין בבלי מגילה כ"ז רע"ב וברש"י שם. ולפירוש הר"מ בספ"ז מה' מתנות עניים, הכוונה ב"חבר עיר" הוא החכם הממונה על הצדקה, והוא נותן לכל מי שירצה. ולפ"ז אף כאן הפירוש ששולחין לחבר עיר כדי שהוא יחלק לאבלים, והוא פותח ורואה מה שבתוך הצלוחית והתירו לעשות כן, כבתוספתא נדה פ"ט הי"ז הנ"ל, כדי שלא לבייש את העניים, ואין כאן גניבת דעת, כמו שאינו צריך להודיע בתוספתא פיאה ומע"ש הנ"ל. ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 190, ובהערה 43 שם. ועדיין צ"ע. וכבר העיר בח"ד שהר"מ השמיט הלכה זו.